בכיתה י' של יעל איזנברג ואושי שהם קראוס
שיעור מיוחד בבר אילן.
מתחילים בקאנט. מדברים על הרצון הטוב, על החובה, על החוק ומתחילים לגעת בצו הקטגורי.
אני נותן דוגמה
ואנחנו מתגלגלים לעזה. לשבעה באוקטובר ולפעולות ישראל בעזה מאז.
סערה בכיתה.
אמירות קשות מאוד. "אין חפים מפשע בעזה".
אני מהרהר: האם אני פשוט טיפש שנתתי לדברים האלה להגיע או שזו פשוט חובתי.
נוצר דיון ואני מנסה להכיל את הדברים ולהמחיש בחזרה או לשקף או לתת תמונת ראי.
יעל נחרצת יותר ומשקפת את דעתה על אמירות מסוימות.
מי נוהג בצורה ראויה יותר?
מה הדרך הנכונה פה?
דיברנו על זה לא מעט בישיבת המורים אחר כך.
אחר ההפסקה יש צורך להירגע.
כולנו צריכים.
ויעל מובילה הקראה של סיפור של אתגר קרת על נהג אוטובוס שחשב שהוא אלוהים.
מתפתח דיון, שבו אנחנו חוזרים לחלק מהנקודות שדיברנו עליהן אצל קאנט מכיוון אחר.
ואנחנו מסיימים בטוב.
טוב?
חלק מהמוקשים נשארו ומהווים נקודות למחשבה ליעל ולי.
בכיתה יא' של יפעל ביסטרי ואמנון מרום
אתמול הקדשנו את שני השיעורים לפרידה חגיגית מז'אן ז'אק רוסו. רוסו הוא ההוגה המרכזי השלישי שלנו – אחרי אפלטון (משל המערה) ודקארט (ההגיונות) – וכמיטב המסורת (שהתחילה השנה), אנחנו מסכמים בעזרת פעילות מיוחדת שנכנה אותה "פעילות A3".
אך לא נקדים את המאוחר (נסביר בהמשך). פתחנו בהיזכרות בָּאיש ובמה שקראנו על אודותיו – שהרי בשל המליאה על פרויד, נפתחו שלושה שבועות מאז הקריאה האחרונה שלנו ברוסו, והיה צורך לחזור על הדברים. במהלך החזרה הזו, אמנון התמודד היטב עם האי-נחת שפגשה אותי פתאום ביחס לטענותיו של רוסו, ושביטאתי בנמרצות. את המכה הניצחת הוא הנחית על ראשי כשאחז ב"לוויתן" של הובס (גם בו הייתה הזדמנות טובה להיזכר) ואמר בקור רוח "הנה, בסדר גמור, אז אתה חושב בדיוק כמוהו".
מכאן התחלנו להכין את התלמידות למשימה. אמנון מציג שלוש שאלות מרכזיות שהטקסט של רוסו תמיד עוררו בו: (1) מהו המקור לאי השוויון בין בני אדם? (2) האם אי השוויון בין בני אדם יכול היה להימנע? ו-(3) האם ניתן לחזור לאחור למצב של שוויון (טבעי, טרום חברתי)? על השאלות הללו, הדגשנו, רוסו למעשה לא משיב באופן מפורש בחיבורו, ועל כן, יש לנו החופש לחלץ את התשובה מתוך דבריו ומתוך מחשבותינו שלנו.
כיצד נשיב על השאלות הללו?
הכנו דף נוסף ובו שישה קטעי-מקורות של רוסו, ושניים נוספים של הובס. קראנו ביחד את ששת המקורות (שניים מהם היו חדשים לגמרי וטרם נגענו בהם) והסברנו אותם לעצמנו ביחד. ומכאן – לרגע הגדול של חלוקת הדפים הגדולים והצבעוניים (כאמור – "פעילות A3").
המשימה: בחרו שאלה אחת מתוך השלוש, שבה תרצי להתמקד (כל שלוש השאלות הללו ירכיבו את העבודה השלישית של הכיתה, שתינתן השבוע). את השאלה כותבות בראש הדף. בהמשך, כל תלמידה צריכה לבחור שניים מתוך ששת המקורות – שני מקורות שניתוח שלהם יכול לסייע לה כדי להגיע לתשובה. מתחילים במקור הראשון מבין השניים – כותבים עליו מחשבות; הסכמה או התנגדות; שאלות שהוא מעורר. לאחר כתיבה של כעשר דקות, כל תלמידה מעבירה את הדף לתלמיד שמימינה. התלמיד כותב תגובה על הדברים: האם הוא מסכים או מתנגד? האם יש לו מחשבות נוספות? בסיום, הדף חוזר לבעליו והתלמידה קוראת את התגובה וכותבת בקצרה מחשבות שהתעוררו בה בעקבות התגובה. משם היא עוברת למקור השני, והתהליך חוזר (הפעם עם תלמידה מגיבה אחרת).
לאחר העבודה המאומצת הזו, פונות התלמידות לכתיבת תשובה לשאלה שהונחה בראש הדף. לאחר מכן ולסיכום, ביקשנו את חוות הדעת של הובס – "מה הובס היה אומר על מה שכתבתי, ומה הייתי משיבה לו?"
מלבד העבודה הנעימה ומלאת הכוחות שהייתה בכיתה (ושלה ציפינו למען האמת), הסיפוק הגדול עבורנו הגיע בסיום, כשערכנו סבב תשובות ובעיקר – תגובות על המתודה עצמה. ביקשנו לדעת כיצד הן חוו אותה. לשמחתנו, התגובות של התלמידות היו כאלה שלא יכולנו לנסח טוב יותר בעצמנו, כשחשבנו על מטרות השיעור. החל ב"יכולתי לראות את הדברים פתאום מנקודת מבט שונה"; דרך "היה חשוב לשמוע הדהוד למחשבות שלי"; וכלה ב"מצאתי כיוון מחשבה אחר לגמרי שלא חשבתי עליו". רומי סיכמה נפלא כשאמרה, "היה משהו בפעילות הזו שאפשר לי להיות גם עם עצמי, אבל לא רק עם עצמי, אלא עם עוד מישהי, באופן שגם משאיר את האינטימיות של הכתיבה." מה נאמר. זכינו.
בכיתה יב' של מורן בנית ושי אטר
השיעור השבוע היה קונבנציונלי ביחס לשבועות הקודמים, במהלכו עסקנו ב"צדק כהוגנות" מאת רולס. תחילה הבחנו כמה הבחנות לגבי הטקסט שנפגוש:
ראשית, שרולס עסוק באתיקה ברמה החברתית, ולא ברמת הפעולה הפרטית.
שנית, שהיריבה של רולס היא התועלתנות ברמה החברתית. פה נזקקה הכיתה לריענון לגבי תועלתנות.
שלישית, שנוכל להבדיל בין שני רכיבים שנפגוש בטקסט: העמדה האתית של רולס (העקרונות), והדרך בה הוא טוען לזכותה - ניסוי הפוזיציה הראשונית (לפעמים המצב המקורי/המצב ההתחלתי).
המשכנו לקריאה בטקסט עצמו. זהו טקסט לא פשוט (וגם התרגום מיושן), והיה צורך לעבור באופן איטי, פסקה אחר פסקה, ולהסביר את תוכנו. ראשית ניסינו להבין מה המשימה - להסביר מהו צדק ברמה החברתית, על בסיס הצעה לעקרונות של הוגנות.
שמנו לב שרולס מתעניין בנוהגים ובמוסדות החברתיים ולא באינדיבידואלים ומעשיהם, אך שבהמשך הוא טוען שיש לפרט קדימות לוגית בהבנת המושג אדם, ביחס למושגים קבוצתיים שנוגעים לאדם. תהינו האם הטענות הללו מנוגדות (על פניו הן לא - הצדק ימומש על ידי הנוהגים הללו, ואילו מושאיו של הצדק הם קודם כל בני אדם פרטיים).
תיארנו את שני עקרונות הצדק של רולס: שוויון ומיקסום חירויות, והסייג שאי שוויון מותר אם הוא עומד בעקרון הפער ומעוגן בשוויון הזדמנויות.
כשהגענו לחלק בו רולס מתאר את עקרון הפער (לפעמים 'עקרון ההפרש') ניתן היה לראות מה החשיבות של הקדימות הלוגית של הפרט האנושי לתפיסתו: רק כך ניתן להבדיל בין תועלת המיטיבה עם כל פרט בנפרד ביחס לאלטרנטיבה (התפיסה של רולס), ובין תועלת המועילה בממוצע לחברה, אך ייתכנו מי שנפגעים ממנה לעומת האלטרנטיבה (תועלתנות קלאסית).
רולס שואב השראה מרעיונות של תורות מתמטיות (תורת קבלת החלטות, תורת המשחקים), לכן היה הגיוני להציג את עקרון ההפרש באמצעות דוגמה כלכלית קונקרטית: דמיינו שאנו במפעל שוקולד בו הרווחים מתחלקים באופן שווה, ולאחר שמכניסים תחרות בין העובדים סך הרווחים של כל פועל ופועל עולה, אך החלוקה לא שווה - הפועל המצטיין מקבל מעט יותר על חשבון השאר, שעדיין מקבלים יותר מאשר לפני התחרות. זו דוגמה לאי שיוויון שמספק את עקרון ההפרש.
לאחר שסיימנו את החלק העוסק בעקרונות בו עסקנו באופן צמוד לטקסט, יצאנו לדיון בלתי-צמוד בניסוי המחשבה של רולס.
תיארנו את שני התנאים של הניסוי:
1. מסך הבערות - אי היכרות של המשתתפים עם זהותם הפרטית, ובפרט עם תפיסת הטוב שלהם (מה טוב כשלעצמו - כיצד כדאי לחיות): מכך נגזרת הטייה לטובת פתרון המאפשר פלורליזם של דרכי חיים.
הדגמנו זאת בדומה לאופן בו אפשר לפתור את בעיית חלוקת העוגה ההוגנת: אחד מחלק והשני בוחר איזה חלק הוא לוקח. באופן אנלוגי: האנשים מאחורי המסך מחלקים, אבל מישהו אחר בוחר עבורם איזה חלק הם יקבלו מצידו השני של המסך.
2. המשתתפים הם חופשיים ורציונליים
תנאי החופש מסופק בניסוי מעצם התנאים האבסטרקטיים שלו (למעשה רולס טוען שניתן היה להחליף את הקבוצה במשתתף יחיד משום שאין משמעות להבדלים ביניהם ובטח שלא יחסי כוחות).
ניסינו להבין מהו תנאי הרציונליות, והבחנו שהוא מניח כמה עיקרים:
א. המשתתפים מסוגלים לשכילה מעשית
עד כה לא קונטרוברסלי.
ב. המשתתפים מסוגלים לשכילה כזו בטווח הארוך וגם מעוניינים בה - הם מתכננים יעדי חיים.
הסבנו את תשומת הלב לכך שלהגדיר כך רציונליות כבר מגלם רעיון אתי (הטווח הארוך עדיף על "לתפוס את היום") ולכן תיתכן פגיעה בכלליות תוקפו של הטיעון של רולס.
ג. המשתתפים לא צרי-עין: הם מעוניינים בטובתם ולא במה מצבם של אחרים.
על מנת להדגים את הנקודה האחרונה שוב פנינו לניסוי "כלכלי" (זה משחק בתורת המשחקים, אני לא זוכר את שמו) לגבי חלוקה בלתי-שוויונית, בה עדיף למשתתפים לקבל חלוקה כזו על פני לא לקבל כלום. שמנו לב שהתוקף של המסקנה נוגעת למשחק בודד, ובמצב של ריבוי משחקים, לעיתים המסקנה מתהפכת.
מכאן עברנו לדבר בקצרה על עקרון המקסימין, ונכנס בעוביו בשיעור הבא.
Comments