אוניברסיטת בר אילן 01.03.2020

שבוע הלימודים ה 22 בבית החינוך באונ' בר אילן הסתיים לו השבוע . אלה תוצאות האמת שלנו :

במגמת הספרות:

בכיתה יא' של יעל איזנברג - המשכנו עם הנובלה "מותו של איוואן איליץ'". קראנו את פרקים ג' וד', ושאלנו מה בין טקס האשכבה של איוואן איליץ' שתואר בפרק א' לבין חייו כפי שהם מתוארים בפרקים הבאים. התלמידים עמדו מיד על הדמיון

בין היחס המנוכר (אך מהוגן!) של מכריו לעובדת מותו, לבין חייו שעמדו בסימן של פספוס המפגש האנושי. מתישהו הדיון הוביל אותנו לרפלקציה על כך שאנו עושים לאיוואון איליץ' את מה שהדמויות בנובלה עושות זו לזו – כמו שמכריו אומרים

בלבם "ראו נא, האיש מת; ואני – דווקא לא", אנחנו מצביעים מתוך סיפוק עצמי על עיוורונו ואומרים לעצמנו: תראו איך הוא חי את חייו לא נכון, הוא ולא אנחנו! מתוך תחושה ששמרנו עד כה מרחק בטוח מדי מטעויותיו של איוואן איליץ',

ניסינו לחשוב על הבחירה לפתוח את הנובלה במותו – בחירה שיש בה, כפי שחש פיוטר איוואנוביץ' נוכח ארשת פניו של המת, "מעין תוכחה או תזכורת לאלה החיים עדיין" – ולתהות אילו דפוסים דומים (של עיסוק בטפל, של ניכור, של החמצה)

אנחנו יכולים לזהות בחיינו שלנו. לחלק מהכיתה היה קל לענות על השאלה החשובה הזאת שהתגלגלנו אליה, ולאחרים (ואני ביניהם) קשה יותר. לקראת סיום השיעור נתתי לתלמידים משימה רצינית מאוד, שכללה כתיבת שני טקסטים קצרים:

א) איך לחיות "כמו שצריך" (comme il faut); ב) איך צריך לחיות. הם יעבדו על הטקסטים בבית, ונקרא אותם אחרי פורים.

בכיתה י' של מורן בנית - המשכנו בקריאה בשיריה של וולך. דיברנו תחילה על המיקום של וולך בשדה השירה העברית של שנות השישים, ועל הדימויים שזכתה להם כמשוררת נועזת, ובוטה שערערה למשל על ההבחנות המגדריות והמיניות

שבין גברים ונשים, והעמידה אפשרויות אחרות לסובייקטיביות נשית וגברית. הצצנו בביוגרפיה שכתב יגאל סרנה, והזכרנו גם את הסרט של יאיר קדר "7 הסלילים של יונה וולך", לתלמידים שמעוניינים להעמיק.

בהקשר הזה חזרנו ל"קורנליה", ול"תותים", ונפתחה לנו דלת נוספת לפרשנות. דיברנו על אחרות נשית, ועל המחירים של אחרות כזו. הדלת הזו הובילה את התלמידים לסיפורים מבית הספר ועל האלימות שהיו עדים לה והופנתה לתלמידים

שנתפסו כחריגים ושונים. שאלנו האם החברה מסוגלת להכיל אחרות, וכדי להרחיב את הדיון קראנו גם את "יונתן". השיר יונתן אפשר לנו לחשוב על המצב שמתוכו בוקעת האלימות: בשיר "קורנליה" מספרת הדוברת כי "בבוקר האנשים עשו לה / כי הם חשבו שקורנליה היא שדה אדומה", ובשיר יונתן מספר הדובר כי "יונתן הם אומרים / באמת תסלח לנו / לא תארנו לעצמנו שאתה כזה". בשני השירים האלימות כלפי יונתן וקורנליה נובעת מהעיוורון ביחס אליהם.

הזולת ("האנשים", ו"הילדים")  לא רואים אותם, ומתוך העיוורון ביחס לזהותם, הבנו, מתגבשת האלימות. הבנה זו הובילה לשאלה - אז איך רואים את הזולת בתוך הסיטואציה החברתית?

את השיעור סיימנו במדיטציה שעזרה לנו לאסוף את עצמנו בסוף היום הארוך, ולהניח למאורעות שחלפו זה מכבר.

במגמת הפילוסופיה:

בכיתה יא' של ד"ר אושי שהם קראוס – התחלנו בעבודה אישית לא פשוטה. חזרתי שוב על החומר של קאנט שלמדנו בשבוע שעבר, אבל הגבלנו את החזרה בעשרים דקות. הכיתה מחולקת: חלק מהתלמידים מבינים ממש וחלקם ממש לא.

התלבטות. ואולי יש מקום להתפצל מדי פעם. לאחר עשרים דקות נתתי שאלה  ברמת בגרות ובקשתי מכל תלמיד לענות. התלמידים התקוממו; בדרך כלל העבודות נעשות בזוגות ואפילו בקבוצות קטנות, ואז יש מקום להפריה הדדית וחשיבה משותפת.

אבל כאן רציתי לדמות את הבגרות. התלמידים עבדו במשך שעה בכיתה והתוצאות מעניינות. חלק מהתלמידים ניסחו ברמת ניסוח כמעט טובה מאוד שהביעה הבנה של דקויות בחומר וחלקם הלכו לאיבוד.

כולם כמעט, עבדו קשה. עבדו קשה כל כך שממש רצו כייף. ולכן הצטרפנו לאחר ההפסקה לכיתה של רמי, וחלק מהתלמידים צפו ב "הכל אודות אימא" של אלמודובר, והחלק השני ביקש כייף אחר; ישבו איתי ביחד ודיברנו על עבודות הגמר

של שני תלמידים. דיברנו על העבודה של ענבר שעוסקת באוטופיה מנקודת מבט של התועלתנות ועל עבודת הגמר של יונתן שעוסקת בפליטים ופליטות. היה מעניין.

בכיתה י' של ד"ר רמי גודוביץ – חזרנו למשימה מהשיעור שעבר, במהלכה חילקנו את הכיתה לשתיים ועל הקבוצות היה למצוא שיקולים בעד ונגד פונדקאות. האם לא ראוי לפגוע בחירותה של אישה לבחור כיצד להתפרנס? האם כל פעולה

מודעת של אדם ראוי לקבל כבחירה חופשית שאין לחברה או למוסדות המדינה זכות להתערב בה? מה משמעות הזכות של כל אדם בוגר להביא ילדים לעולם? האם משמעותה שאין לאסור עליו/ה להביא ילדים לעולם או שמא, מוטלת על המדינה

החובה לאפשר לכל אדם וזוג להביא ילדים? האם כל חוזה עליו חתם אדם במודע מחייב אותו? או שמא יש נסיבות שבכוחן לשחרר מהחוזה? סביר שאם שחתמה על חוזה עם זוג מבוסס שנראה לה כזוג הורים טובים הניחה שדברים יתנהלו באופן

אותו דמיינה. מה אם תגלה שהזוג מתעלל בילד, או שחלילא, הם יהרגו? האם דאגתה לילד תהיה שקולה לזו של זר גמור הדואג לילד חסר אונים או שהליך הפונדקאות מעמיד אותה בעמדה אחרת ביחס לילד למרות החוזה? בשיאו של הדיון

פנינו לצפות בסרט שנמצא רלוונטי מאוד לרבות משאלות אלה: ״הכל אודות אמא״ הנפלא של אלמודובר.