top of page
Writer's pictureדרך רוח

אוניברסיטת בן גוריון 30.10.2024

המגמה המשולבת (ספרות ופילוסופיה)

כיתה י' – עדי חבין ותמר חנה נקש רות

היה מרגש מאוד לפגוש את הכיתה החדשה, כ־24 תלמידות ותלמידים שהגיעו, ורובם המכריע, כששאלנו "מה הביא אתכם לכאן", הכריזו שליה, שהגיעה לבתי הספר לספר על התכנית, היא שמשכה אותם לבוא. הם סיפרו על השאלה הפילוסופית שהיא הציגה, על הסקרנות שהיא עוררה בהם וגם התסכול, וגם הרצון לדעת את התשובה ואפילו לסגור איתנו חשבון.

חילקתי להם (אני, עדי) דף מתוך מילון עברי־עברי, ויחד ניסינו לומר מה זה האובייקט הזה. ההצעות שעלו היו "מילון", "דף", "מבנה של אטומים", "סיפורים" או "פוטנציאל של סיפורים". הצעתי שככל שאנחנו מתבוננים באובייקט כלשהו, הוא הולך ונעשה מרובד יותר, מלא באפשרויות להגדרה ולתיאור. ביקשתי שיבחרו מילה אחת שמופיעה בדף ויאמרו להם בחרו דווקא אותה. "חבל", "מיוחד", "מרק", "מיתר", "מהלומה"... והסיבות היו גם הן מגוונות. חלק אהבו את האובייקט שהמילה מייצגת, חלק התקוממו שההגדרה "עצלנית". בהמשך המפגש הכיתה התבקשה לכתוב את המילה על דף ולהמשיך אותה לטקסט... כלשהו. את הטקסטים נקרא יחד בהמשך. 

בהמשך למחשבות שלנו על המילון, פנינו לקריאת הסיפור הקצר "המילון הישן" מאת לידיה דיוויס. דנו בו, והיה משמח מאוד לשמוע את התלמידות. חלק אהבו את הסיפור וחלק סלדו ממנו. חלק הסתייגו מהמספרת וחלק דווקא הזדהו איתה. במיוחד היה משמח שאחת התלמידות הצהירה שבעקבות הדיון היא שינתה את דעתה. 

אחרי הדיון הפתוח יחסית, תמר פנתה לכיתה ושאלה אותם אם בסיפור הזה ניתן לזהות "שאלות פילוסופיות". היא קראה אותו שוב, משפט אחרי משפט וביקשה שיעצרו אותה ברגע שנתקלים במשהו שנדמה כשאלה פילוסופית. הלוח הלך והתמלא בכיוונים לחקירה: מחויבות; שאלת האחריות לגבי דברים שאינם בשליטתנו; טיבם של רגשות, ועוד. אני מקווה שכל הכיוונים האלה ייחקרו בהמשך השנה.

 

כיתה יא' – יעל איזנברג ונוריאל פריגל

התרגשנו לפגוש שוב את הכיתה האהובה שלנו והמפגש נפתח בחגיגיות ובשמחה. הצגנו את הנושא השנתי, אתיקה, ואת הטקסט הראשון שנלמד יחד (מזווית פילוסופית וספרותית כאחד) - האפולוגיה של סוקרטס. קראנו את שלוש הפסקאות הראשונות המסחררות של הנאום, כשבכוונתי לעמוד על הפער האירוני בין מה שסוקרטס אומר במפורש לבין הסאבטקסט של דבריו ולזהות את שלל התחבולות הרטוריות שהוא מפעיל. אבל המבנה הדו-שכבתי שדמיינתי פשוט קרס תחת המורכבות של הטקסט והדיון היה כל כך מרגש ומלא תובנה שהתברר לי שיהיה הרבה יותר קשה לתת לזה צורה (ולסכם את זה על הלוח): המשכנו בקריאה צמודה-צמודה והתגלה בה שבכל משפט סוקרטס גם מכחיש את ההאשמות, גם מגלגל אותן אל המאשימים שלו, גם חושף בכך את אשמתו וגם מצליח לשכנע בחפותו, במהלך כה יפה ומורכב ומעצבן ומצחיק שבכלל אי אפשר לחשוב עליו כמבנה "שכבות" אלא אולי רק כ"ספרות" - מה שלא ניתן לעשות לו פראפראזה. יצאתי מהשיעור מאוהבת בטקסט הגאוני הזה עוד יותר מכפי שהייתי כשנכנסתי והאור בעיניים של התלמידות שכנע אותי שגם הן נפלו. איזה חסד!

 

כיתה יב' – אור פיינר ואילן בר דוד

אור פיינר - בשיעור הראשון האזנו לבולרו המפורסם של ראוול בביצוע תזמורת קלן בניצוחה של אלונדרה דה לה פארה, גרמניה. פעמיים ברצף. יצרנו מעגל וביקשתי מהתלמידות לפנות את השולחנות לחלוטין, ודרך זה את עצמן. לעשות מקום. בפעם הראשונה ביקשתי מהן לכתוב על רקע הביצוע כמה אסוציאציות מינימליות, מרכזיות, שעלו בהן בעת ההאזנה. 

לאחר מכן אמרתי כמה מילים. אמרתי שמה שיש בה בתוך יצירת אמנות, ובפרט יצירת ספרות, הוא קודם כל אפקט. היפעלות. שהיא לעולם בלתי אמצעית, לא מתווכת ולכן לא מסולפת במסגרות מחשבה, בפשר, במובן; בפרשנות. אמרתי שכך אני חושבת שיש לקרוא יצירות ספרות, ושכל פרשנות שתבוא אחר כך חייבת לנבוע מהאפקט ולחפש בו עצמו משמעות שיש בה בתוך היצירה. אמרתי גם שלימודי ספרות בבית ספר נוטים לעודד אותנו לחפש משמעות מאורגנת, שיטתית, אם לא לקבוע מראש מה המסר. כאלו הן גם תביעות החברה ועל כך דיברה סיגל בפתח היום במליאה. הקריאה דרך האפקט מתנגדת לכך מן היסוד.

אמרתי להן גם, שאני מבקשת לצרף את האסוציאציה שלי - שגרה; ועוד אסוציאציה שנתרמה לנו באופן בלתי מתוכנן מדברי הפתיחה של סיגל: פרט והמון, אנונימיות וביוגרפיה, ומטפורות גם היא זימנה: דחיסה ומערבולת. הצעתי את המחשבות האלה, וביקשתי שאם כבר עלו במדרגה אחרת, או אם הן לא מעוררות בהן דבר - שיזנחו אותן כליל. 

על רקע זה האזנו שנית לאותו הבולרו, והפעם ביקשתי שיכתבו פרשנות ליצירה מתוך האפקט של ההאזנה הראשונה. שיחפשו: מה האפקט שהתעורר בהן חושף ביצירה עצמה? 

כל זה היה דורשני ותובעני מאוד, ובכל זאת הן באו את כל הדרך, והקשיבו רוב קשב, פעם אחר פעם, לרבע שעה שלמה של הבולרו. וכתבו. אמרתי להן שהן ריגשו אותי מאד. כבר יש ניצני מחשבות מאוד מסקרנות, ונמשיך לכתוב ולעבוד גם בשבוע הבא.

אילן בר דוד - בשיעור השני דנו בארבע שאלות פילוסופיות פתוחות: מדוע מצב פיזי מלווה במצב תודעתי מנטלי? למה יש משהו במקום כלום? האם כולנו רואים את אותם הצבעים? האם מספרים קיימים במציאות? אך התמקדנו רק בשתי השאלות הראשונות. שתי האחרות נותרו לקריאה עצמאית. הדיון היה ער למדי ונוצרה מעין התנגדות לעצם השאלה וניסיונות עיקשים להסביר איך חוויה תודעתית-סובייקטיבית נוצרת בעוד שהבעיה הייתה למה היא בכלל קיימת. מכאן עלתה כמובן ההבחנה המתבקשת בין שאלה מדעית לשאלה פילוסופית. אחר כך פנינו לדבר על פרדוקסים ועל חשיבותם בחשיבה הפילוסופית. קראנו את פרדוקס השקרן ומלכוד 22. ניסינו להבין מהו בדיוק פרדוקס ואיך הוא מצליח לאתגר את הפרשנות שלנו למציאות באמצעות הצגת סיטואציה פשוטה לכאורה ומתקבלת על הדעת, שהיא למעשה גם בלתי אפשרית באותה מידה. את הדוגמאות הנוספות לפרדוקסים הם יקראו בבית ויחפשו בעצמם את ההגדרה הרחבה לפרדוקס. לבסוף קראנו על ה"בעיה הבסיסית של המטפיזיקה", שלפי היידגר היא למה שהיקום יהיה קיים מלכתחילה במקום שפשוט לא יהיה קיים כלום? היה נדמה שהשאלה הזו לא הייתה אינטואיטיבית עבורם כפי שהיא הייתה עבורי. בסוף השיעור היה מרגש לשמוע שהם שמחים לחזור לשיעורים וחיכו להם, ובכלל לראות את הרוח הטובה איתה הם הגיעו למפגש הראשון, ולא רק עם הרוח – גם עם המאפינס של אורלי. לו יהי כך גם בהמשך.

 

 


 

Comentários


bottom of page