שבוע 13 בבית החינוך באוניברסיטת בן גוריון.
כיתה י' – עדי חבין ותמר חנה נקש רות
את השיעור פתחנו יחד, עדי ואני (תמר). ביקשנו לשמוע את השאלות שהתלמידות כתבו על הפרגמנטים של הרקליטוס לפני כשבועיים. אספנו את השאלות ואחר כך ניהלנו דיון, תחת השאלה: אילו סוגים של שאלות ראינו? ציינו שאלות על הקשר ורקע, שאלות על משמעות של מילים ושל משפטים, על המוטיבציות של הדובר, על המוטיבציות מאחורי המשימה עצמה, על החשיבות של הדבר עליו מדובר וגם שאלות שמטרתן לקרוא תיגר או להטיל ספק.
הדיון בשאלות העלה, כמובן, שאלות נוספות: האם שאלות על ניקוד הן שאלות על איך שהטקסט נראה? למה הכוונה כששואלות "למה הכוונה ב-x?"? סקרנות לגבי מה מובעת בשאלות כמו "למה דווקא x?"? דיברנו בשבח שאילת השאלות כהרגל וכמיומנות שאפשר לפתח, כנקודת מוצא לחקר וכדרך לגילוי של היחסים שלנו עם טקסט. עדי סיכמה את הדיון בהסבר של האופן בו המטרת שאלות תשמש אותנו בהמשך וגם דיברה על הקשר בין קיבוץ של שאלות לבין גיבוש נקודות מבט שונות על טקסט. כמה מהתלמידות מצאו עניין מיוחד בזווית שמעולם לא שקלתי לחקור: משמעות שמו של הרקליטוס. עמדנו על הקושי בשחזור המוטיבציות של הוריו ובשאר הזמן ניסינו לפענח מה הוא עצמו אמר וחקר מתוך מקבצים של פרגמנטים, בהמשך לשיעור הספרות הכפול מהשבוע שעבר.
למשל, פרשנות טבעית שעלתה ל"לאותו הנהר אין להיכנס פעמיים" הייתה שזאת טענה שנוגעת לטבעו של הנהר; מה זה בכלל "לאותו הנהר"? כדי לבחון אם מים הם חלק מהגדרתו של נהר או מזהותו של נהר ספציפי תהינו אם "נהר יבש" הוא צירוף כמו "רולקס מזויף", שמצביע על משהו שהוא לא רולקס, או כמו "חתול פרוותי", שמצביע על משהו שהוא בהחלט חתול. אם נהר יבש הוא עדיין נהר אז קשה אף יותר לטעון שאיזשהו צירוף ספציפי של מולקולות מים מהווה נהר ספציפי. לא הכרענו בעניין הזה, אבל ניסינו להוציא עוד מידע מהפרגמנט עצמו – פרגמנט מ"קראטילוס", שהקרנתי על הלוח מבלי לתת קרדיט לאפלטון – או מהפרגמנטים האחרים שקיבצתי סביבו (למשל על הנכנסים לנהר וגם על משקה הקיקאון, שמתפרק אם אינו נבחש). אפלטון מסביר שהרקליטוס מדבר על "הוויה בת תמותה", והצבעתי על כך שהנכנס לנהר הוא הוויה בת תמותה ממש כמו הנהר – אז אולי אי אפשר להיכנס פעמיים לנהר כי אנחנו משתנים? כמה תלמידות התעקשו שאדם ספציפי הוא לא אותו סוג של דבר כמו קיקאון או כמו נהר – אלא דבר די יציב, שלא משתנה אלא אם מופעל עליו איזה כוח משנה מבחוץ. חוץ מטענות על הביולוגיה שלנו – שנדחו ברוח קרטזיאנית משהו, כי לא בגוף מצאו התלמידות את עוגניה של זהות אישית – השתמשתי בניסיון האישי שלי כדי להעיד שזה לא נכון; עם מבט קדימה החלטתי שטיעונים פילוסופיים אביא רק בהמשך כשנדבר על לוק ועל יום. עם מבט לאחור, ראינו שהרקליטוס מחדש ביחס לקדם-סוקרטיים שראינו עד כה ברמת ההפשטה ובהעמקת הפער בין תופעה לבין ממשות אבל גם שברוחם הוא אומר טענה כוללת ויסודית: הכל זורם, הכל משתנה.
משינוי מתמיד וזהותם של משתנים עברנו לפרגמנטים על ניגוד ועל סתירה. קיבלנו את הרושם שהניגודים אצל הרקליטוס מהווים לא רק צירוף של שני דברים אלא את הדברים ממש. טבעם נקבע בזכות ניגוד או מתח שגלום בין חלקיהם או תכונותיהם. למעשה נהוג לייחס להרקליטוס את העמדה שכל דבר הוא גם הוא עצמו וגם שלילתו (באופן בולט וברור: גם היותו וגם כליונו). נראה גם שהרקליטוס הוא עוד מוניסט: הוא אומר שהכל הוא אחד, וזה כשלעצמו קשה ליישוב עם מחשבה על שינוי מתמיד. אחד התלמידים העלה את פרדוקס פינוקיו (מופע של פרדוקס השקרן), והתחלנו לדבר על ההבדל בין פרדוקס לבין דבר שהוא סתם שקרי. העמדה של הרקליטוס, כפי שהצגנו אותה, היא פשוט סתירתית: אמיתותה שוללת אותה עצמה (אך שלילתה לא מובילה שוב לחיובה, בשונה משקריותה של הטענה "האף שלי יתארך עכשיו" בפי פינוקיו). בהקשר זה דיברנו מעט על חוק השלישי הנמנע. באופן מפליא ראינו שהרקליטוס טוען דווקא שדבריו מתחייבים מהלוגוס. ראינו עוד: חיפשנו ומצאנו טיעונים בין שרשורים של מתחים ושלילות, דיברנו על שורות קטועות שהעלו תהיה על שירה והגדרות, נזכרנו במרכזיותו של "אגון" בתרבות היוונית, המילה "קשת" נחשפה ברב משמעיותה וחקרנו גם בעזרתה וגם בזכות אמונתנו בלוגוס – כשפה וכהיגיון – ניסוחים מאתגרים מאוד של הרקליטוס "האפל", עדי החזירה את פרומתאוס לדיון, ואת הדיון בפרומתאוס, ולבסוף הזכרתי מובן בו הרקליטוס נחשד כמטריאליסט: הוא אומר שצורת העולם היא כצורת הלוגוס, והלוגוס מזוהה – במובן ברור פחות או יותר – עם אש נצחית, דועכת ונדלקת בדיוק במידה שמאפשרת לה לשמור על זהותה. ננסה להתקדם, לאור אש הלוגוס, על דרך האמת והשכנוע, עליה נפגוש את פרמנידס ואת זנון בהמשך.
בהמשך לסיכום של תמר, מנקודת מבטי שלי (עדי): היה מעניין להשתמש בשטף השאלות שהכיתה המטירה על פרגמנטים של הרקליטוס כדרך להתבונן לא רק בטקסט שעליו שאלנו, אלא גם במוח השואל: מה שאלנו ולמה, איזה סוג של אפיקי למידה כל שאלה או קטגוריה של שאלות מזמנות.
אולי בגלל אופיים החידתי והעשיר של הפרגמנטים של הרקליטוס, השיעור העלה חיבורים מרתקים בין התחומים פילוסופיה וספרות. למשל, כשעלו מהכיתה השוואות בין הפרגמנטים לבין "שירה", ניתנה הזדמנות להקדים קצת את הדיון שייוחד לשירה ולהגדרתה, וכבר אפשר היה להניח את השאלה אם יש תנאים הכרחיים ומספיקים כדי להגדיר משהו כ"שיר".
דרך ההתייחסות של הרקליטוס לאש העלינו גם את ההשוואה למיתוס של פרומתאוס, שאותו קראנו בשיעור שעבר, כדוגמה לאופן שבו המיתוס משמש כנקודת פתיחה שממנה מתפצלים התחומים. הספרות מצידה לא שוקדת על חיפוש הסבר מדעי לתופעות, אלא מנסה לחקור את תודעת האדם, את מצבה בעולם ואת יחסה אליו.
בסוף השיעור תמר העלתה את נושא הלוגוס, ונידבה לי בהפתעה הקדמה מפתה לשיעור ספרות הבא, שבו ארצה להשוות בין האגון בטרגדיה לבין שיר המקהלה, שני לוגוס שונים.
כיתה יא' – יעל איזנברג ונוריאל פריגל
החלק הראשון של המפגש המשיך את סדנת הכתיבה מהשבוע שעבר - כמה תלמידות ביקשו לקרוא את הטקסטים שלהן ולקבל שאלות מהקבוצה. הטקסט האחרון סיפק לכולנו גם אתגר פרשני מעניין - תלמידה התלבטה בין שני אירועים שרצתה להתחיל מהם את עבודה, אחד רציני ואחד מצחיק. הצענו לה לשתף עם הכיתה את שני האירועים, ולראות אם נצליח למצוא חיבורים ביניהם - מי יודעת, אולי יעלה רעיון לעבודה שבה יוכלו לדור בכפיפה אחת. לצד השאלות שעלו מהכיתה על כל אחד מהכיוונים בפני עצמו, עלו גם הרבה רעיונות לחיבורים בין שני אירועים שלכאורה אין ביניהם שום קשר, ובמקרה צפו לתודעה באותו זמן זה לצד זה. מסקרן ביותר לראות לאן זה יתגלגל.
בחלק השני הבאנו לסיומו את פרק הלימוד "עסקה עם השטן" עם המעשייה של האחים גרים "הנערה ללא ידיים". אני שוקלת לדחוף בשבוע הבא אפילוג לרגל יציאתו של הסרט "נוספרטו" - מצד אחד אני מרגישה דחיפות להתקדם לפרק הלימוד הבא שלנו, "מקבת", לפני שיהיה מאוחר מדי, ומצד שני קשה לעמוד בפיתוי.
כיתה יב' – אור פיינר ואילן בר דוד
השיעור הראשון הוקדש לעבודות המחצית. התלמידים קיבלו הערות מפורטות ונתבקשו לקרוא אותן בתשומת לב. הרעיון היה פשוט: לאחר הקריאה נשב כמה דקות באופן אישי, נדון לאן עבודת החקר צומחת ונחליט ביחד על ציון. התלמידיםות היו ספק נבוכים ספק מופתעים, ועברו מסע חשוב בנושא הכימות כשנוכחו לראות במו עיניהםן כמה הוא עשוי להיות תוצר לוואי שרירותי למהות עצמה – כתיבה ממוקדת ביחס לשאלת המחקר.
התפתחו שיחות מרתקות, היו התפתלויות שנעו בין צניעות להיבריס, אך בסופו של דבר כולםן יצאו, לתחושתי, בהבנה מלאה לאן מכאן ואיך. השיחות הללו זלגו לתוך ההפסקה, כך שהתחלנו את השיעור השני בשש ורבע.
בשיעור השני קראנו את המחשבות שלהםן לגבי השאלה "מהן המגרעות של הפילוסוף הקטן-העכבר במשל של שטיינברג?", אותו קראנו בשבוע שעבר. עשינו סבב קריאה ועלו מחשבות יפות, אופק – שלטענתה השאלה הדירה שינה מעיניה ושלחה ס.מ.ס לאליה בשתיים לפנות בוקר לשתף אותה במחשבות – אף עשתה אנלוגיה מפתיעה בין העכבר-הפילוסוף לצ'אט ג'י.פי.טי מבחינת הצורה המנותקת-רגשית שלו וראייתו הצרה לנסות לפתור את בעיית הגניבה בקרב העכברים. אחר כך דיברנו מעט על תכונות ראויות לפילוסוף, כגון חשיבה מופשטת, ניתוח ביקורתי, הצגת רעיונות מופשטים בצורה בהירה, ידע נרחב וכד'. חתמנו את השיעורים בצפייה בקטע קצר בן שבע דקות של פתיחת הסרט "יהודי טוב" של האחים כהן משנת 2009. זהו קטע מרתק שצועד על התפר בין ודאות לספק, טוב ורוע, ברכה וקללה, רציונליות ואמונה בעל-טבעי. האווירה הייתה ספוגה באימה ולבסוף הצופה מבין שלא הבין כמעט כלום. נגענו בנקודות הללו והבטחתי משימת כתיבה על ההיבטים הפילוסופיים שבקטע.
Comments