מחזור ה' (יב')
ספרות (עדי חבין) - הפעם היינו מעטות בשיעור אבל עבודה עשינו. אחרי חיפוש ארוך, מפחיד, מצאתי כבל hdmi ויכולתי להקרין על הלוח את התשובות לשאלות הבגרות שרימון ודריה כתבו בבית, על הסיפור ״אל הרופא״. ניתחנו כל תשובה. בדקנו: האם השאלה על כל סעיפיה היתה ברורה? האם היא נענתה? (בשני המקרים, רק חצי). האם הפתיחה היתה ברורה? האם לתשובה היה מבנה ברור ומסודר? בדקנו את בחירת הדוגמאות שהתלמידות עשו, את האופן שהן הציגו כל דוגמה, את השפה שבה הן כתבו (תופעה מבאסת: מנחים אותן לכתוב ״בשפה גבוהה״, והתוצאה היא לא-שפה. צריך להוריד אותן מזה, להבהיר ש״יפה״ זה ברור, במקרה שלנו). את התיקונים והשינויים הוספנו לקבצים עצמם, ואני מקווה שאופן העבודה הזה, שילווה אותנו עד הבגרות, יתרום להן.
לקראת סוף השיעור התחלנו לקרוא את הסיפור ״חתונתה של גליה״ מאת א.ב. יהושע. מאוד מסקרן אותי מה הן יחשבו עליו.
פילוסופיה (שי זילבר) - מרתון החזרה לבגרות שלנו החל בספרינט. חזרנו שנתיים אחורה לאתיקה ודחסנו את אריסטו וקאנט לשני שיעורים אינטנסיביים. המטרה היתה לימוד לשם הבגרות, עם שאלות הבנה בלבד, ובלי העמקה. התלמידות שקדו וסיכמו, פה ושם גם זכרו את החומר, אבל הרענון היה הכרחי.
מחזור ו' (יא')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – אור פיינר ואילן בר דוד:
אנחנו ממשיכות עם בארטלבי מהמקום שבו עצרנו – בשיעור הקודם ביקשתי מהתלמידות לכתוב חיבור שעוסק בצירוף "אני מעדיף שלא" ותוהה איזו מן צורה של התנגדות/סירוב היא זו? מה מיוחד בצורה הזו? התכנסנו להמשך הקריאה המשותפת, במעגל, כל אחת בתורה. קראנו כמעט ברצף, ועקבנו אחר הנימה הייחודית של המספר, שאלנו על מידת האמפתיה בסיפור. בתוך הטקסט – בין הדמויות, ושלנו כלפי הטקסט – כלפי הדמויות.
לקראת סיום ביקשתי מהתלמידות לחזור אל החיבורים שהן כתבו בשבוע שעבר, ולהוסיף, לעבות ולשכלל את המחשבה שלהן בעקבות הקריאה והדיון.
ביקשתי מהן לחשוב, למשל, על אוסף האוקסימורונים המופיעים בסיפור, כשראשיתם באוקסימורון בהא הידיעה – התנגדות סבילה. מה לגבי חוצפה עדינה? ומה לגבי, אפילו, האופי האוקסימורוני משהו של סירובו החוזר של בארטלבי : "מעדיף שלא".
ביקשתי מהן גם לייחד מחשבה לשהות המיוחדת של המספר על מילה בודדת מתוך הצירוף הבארטלביאני כולו, המילה מעדיף על כל הטיותיה, שדובקת בכל יושבי המשרד, ובכללם גם במספר עצמו. איזו מין לשון היא לשון ה"העדפה ?"מה מיוחד בה? ובעיקר, מה היא – או ההתעכבות המיוחדת עליה – מאירה מחדש בצירוף "אני מעדיף שלא" או "הייתי מעדיף שלא".
את המחשבה על עניינים אלו שעלו בדיון ביקשתי מהתלמידות להוסיף לחיבוריהן, והפעם, ביקשתי גם שיאתרו בטקסט התייחסויות מיוחדות, וישלבו אותן בציטוט.
חוץ מכל זה, ואולי אפילו לפני כל זה, אנחנו עדיין מחפשות את הנימה המיוחדת שבה אומר בארטלבי "אני מעדיף שלא".
בשיעור השני התחלנו בקריאת מאמרו של ריצ'ארד טיילור "חופש ודטרמיניזם", אך טרום הקריאה נוצר דיון סוער וספונטני על טפילותו של בארטלבי – "נראה לכם הגיוני שהבנאדם ישן במשרד?". עצרנו מתוך סוג של בחירה חופשית, כמדומני, שכן קטעתי את הדיון במלים "אני מעדיף שלא נמשיך את הדיון על בארטלבי ונקרא את טיילור". אך לפני הקריאה יש לעורר אי נחת: מישהו פעם חווה חרטה, לבטים, רגשות אשם? בטח! יפה, ומה זה בעצם? סימנים של חופש! יפה, אז למה זה משנה אם הפילוסופיה תטען שאין חופש כאשר ברור לנו בצורה אינטואיטיבית שאנחנו חופשיים? האם תחושת החופש המשותפת לכל בני האדם אינה מספיקה? כל אדם מתנהג כאילו הוא חופשי אז למה העמדה הפילוסופית רלוונטית בכלל? פילוסופיה מעניינת תיקח את זה בחשבון, ואם היא לא כוללת את החוויה הבסיסית של בני האדם היא אינה רצינית, שכן "האמת הפילוסופית" הזאת מוציאה את החוויה החוצה. התחלנו לקרוא. ראי התקומם כנגד המושג "דטרמיניזם" והציע להשתמש במקבילה העברית "כורחנות". הצענו שזה חלק מהז'רגון הפילוסופי ולבסוף סיכמנו שבהצעתו יש מין ה"טורחנות" והתחלנו לקרוא.
קראנו את ההקדמה, טיילור נגע בפצע: העולם נראה קבוע ומוגדר עד לאחרון פרטיו. ואם נשאל, מדוע העולם הוא ברגע זה בדיוק כפי שהוא? נשיב כי העולם הוא תוצאה של מה שקרה עוד קודם לכן וכן הלאה עד הראשית אם ישנה כזו, או לאורך עבר אינסופי במקרה שאין ראשית. כך או כך נדמה לנו שהעולם הנגלה לפנינו ברגע מסוים הוא העולם היחיד שיכול היה להיות עכשיו לאור כל קורותיו עד עתה. מה הבנו? שתיקה. סכמו בבית כיצד הובנה הפתיחה בפסקה קטנה והביאוה מרצונכם החופשי לשיעור הבא.
מחזור ז' ( י' )
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – יעל איזנברג ונוריאל פריגל:
יעל - בחלק השני של המפגש המשכנו לעסוק במושג ההזרה. פתחנו את השיעור עם מיצג של עמותת אנימלס (לשעבר אנונימוס), במסגרתו הוקם בשדרות רוטשילד דוכן שהציע לעוברים ושבים טעימות של חלב אם. שאלנו כיצד תחבולת ההזרה מופעלת כאן ועד כמה היא אפקטיבית (רוב התלמידים הצהירו שהיא אפקטיבית מאוד! בפועל: חלקם ממש נגעלו, חלקם התלהבו רעיונית, וכמה מהם הוסיפו לשתות את הקפה בחלב שלהם מארומה מבלי להניד עפעף). דיברנו על הזרה כמעשה פוליטי וכמעשה אמנותי, וניסינו לייחד את ההזרה הספרותית בתוך כל צורות ההזרה, לחשוב אילו כלים מיוחדים שמורים לה. תוך כדי נכנסו גם לשאלה אם לאמנות יש "מסר", ואם כן, במה היא שונה מצורות ביטוי אחרות.
אחר כך יצאנו לתרגיל.
הכנתי מחוץ לכיתה תערוכה של טקסטים - בעיקר שירים (אבל גם כמה קטעי פרוזה), בעיקר עבריים (אבל גם כמה מתורגמים), שהמשותף להם הוא שימוש אינטנסיבי בתחבולת ההזרה. ביקשתי מהתלמידים לעבור בין הטקסטים, לבחור טקסט שמעניין אותם במיוחד ולכתוב, בעקבות הדיון שפתח את השיעור, מה הטקסט עושה ואילו מחשבות זה מעורר בהם. אחרי שיטוט, מחשבה וכתיבה, התכנסנו בכיתה והתפזרנו שוב לשלב נוסף בתרגיל: חזרנו אל משימת "הגלגול" שמלווה אותנו כבר זמן מה, במסגרתה התלמידים מתארים שוב ושוב אובייקט שבחרו בקמפוס - והפעם ביקשתי שיכתבו על האובייקט בהשראת הטקסט שבחרו.
נוריאל - היום הגענו לשלב האחרון בדקארט: איך מגיעים מהספק, למציאת האני, לאישוש האובייקט וערובת האל על ידי הוכחת קיומו. למרות שבניתי בראשי את השיעור אחרת, עדיין הצלחתי ברצוני להיות אנליטי ופילוסופי בשיעור הזה, לרדת לעומק של הליך לוגי-פילוסופי-ביקורתי. חשבתי שזה יהיה קשוח מדי לתלמידים, מסתבר שכמעט ולא. התחלנו בהבנה מה הן אידיאות וסוגיהן אצל דקארט, עיקרון הסיבתיות, ההיררכיה של הממשות והמהלך מהסופי לאינסופי, ובכך מציאת האל.
לעיתים היה קשוח להבנה, ואף חזרתי עד זרא, וכפי שתלמידה חכמה אחת אמרה עם ידיה על האוזניים, "אני לא מסוגלת לשמוע את זה יותר שוב ושוב"; הזכרתי לה בדרך עקיפה ובחיבה, שהיא לא התלמידה היחידה בכיתה. יעל כמו הרבה פעמים, מהווה לי עיניים נכוחות לשיעור, וציינה שהיה שיעור מקסים ומעניין (אולי צריך יעל לכל אחד ואחת מאיתנו בחיים). בכל זה דיברנו על מזרח ומערב, המטרה להישכח והמטרה להיות מיוחד ולהיזכר, מה זה מיוחד, מה זה גאון, מה זה אומר להיות אדם חד פעמי שלא היה ולא יחזור, איך אנו עורכים שיפוט בחיינו בכל רגע ורגע ושאר ירקות. זה היה אתגר לקחת תלמידים רכים בשנים ולנסות להדריך אותם דרך מהלך אנליטי רב שלבי, שכל שלב מצריך התעמקות מחשבתית וריכוז. בסך הכול, זה עבד. היה בכך גם להציב לכיתה סטנדרט מסוים ולאפשר להם להמשך ליהנות ולשחק יותר עם הטענות והמחשבות הפילוסופיות שיילמדו בהמשך; ואוהו! מה מחכה לנו בשיעורים הבאים! אבל כרגע, זה סוד כמוס לפרה ולסוס.
Comments