אוניברסיטת בן גוריון 26.10.2022

והנה כבר השבוע השני גם הוא מאחורינו. זה מה ש'עוללנו' אתמול לתלמידות ולתלמידים שלנו:

מחזור ד' (יב')

פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) -  השיעור אמש היה מסע מרובה תחנות, לא תמיד לגמרי קשורות זו לזו. אולי הסיבה לכך היתה כי השיחה בה פתחנו עסקה בקשר שיש (או אין) בין טמפרמנט של פילוסוף לבין הפילוסופיה שלו. בכל מקרה המסע הוביל אותנו לשאלה שחזרנו אליה כבר מספר רב של פעמים, אך כל פעם בנתיב אחר ותחילה התקשנו לזהות ששוב, הגענו לאותו מקום: מה יש לאמפריציסט להגיד על האתיקה, אם בכלל. האם בכוחו להציל אותה, בהינתן מחויבותו לרעיון שכל הידע מקורו בחושים? האם התועלתנות מספקת לו את המוצא? וכרגיל... מה גורלן של אמיתות המתמטיקה? סוגיה אחרונה זו  החזירה אותנו לדבר על מתמטיקה ופילוסופיה. הצגתי לתלמידים קטע קצר מהמבוא לספרו של קריפקה: שיום והכרח, בו קריפקה משתמש בדוגמה של האופן בו אנו מלמדים תלמידים מושגים בסיסיים בתורת ההסתברות באמצעות הרעיון של שתי קוביות משחק. הדוגמה מלמדת, בצורה מעט מפתיעה, מראה קריפקה, שכדי להבין את המושגים כפי שאנו מתכוונים שהתלמידה תבין אותם עליה לדמות הטלה של שתי קוביות ממשיות שונות מזו, אך לא בשום תכונה, הן הרי זהות, אלא פשוט בעובדה שהאחת היא, למשל, הקוביה השמאלית ואילו השניה: הימנית. אם נחשוב על הקוביות רק כיישים מופשטים (במונחים ״איכותיים״, כפי שקריפקה מתאר את זה) לא נוכל ליצג את ההבדל בין תוצאה בה  קוביה א: 6, וקוביה ב: 3, בניגוד למצב ההפוך וכתוצאה מכך התלמידה לא תוכל לזהות כי מדובר על מצבים שונים ושמספר התוצאות האפשריות הוא 36. קריפקה מסיק מכך: מצבים אפשריים אינם מצבים קיימים אותם אנו מגלים. מצבים אפשריים הם מצבים אותם אנו בונים בעזרת מחשבתנו.

בשעה השניה ירדנו חזרנו למציאות ועברנו שוב על רשימת נושאי עבודות החקר של התלמידים והתלמידות לקראת הביקור בספריה בשבוע הבא.

מחזור ה' (יא')

ספרות (עדי חבין) – בחלקו הגדול המפגש הוקדש להדרכה בספריית האוניברסיטה, שבה תלמידות כיתות ספרות ופילוסופיה למדו איך לחפש ספרים וטקסטים במערכת החיפוש הממוחשבת. בכיתת המחשבים ומול המסכים היה קשה לדמיין שאי שם בסוף מילות החיפוש, הכפתורים וההקלקות־ללא־מוצא יש ספרים אמיתיים, אבל אני מקווה שברגע האמת מילותיה של ולריה הספרנית יעלו ממעמקי הזיכרון, והתלמידות ימצאו את דרכן.

לפני ואחרי ההדרכה, בניסיון לטעון את הביקור בספרייה בעניין, מסתורין, ותשוקה, התחלנו לקרוא את הרצאתו של ניל גיימן "מדוע העתיד שלנו תלוי בספריות, בקריאה ובחלומות בהקיץ". השתמשנו בטקסט הידידותי הזה גם כדי להרחיב את המחשבה על חשיבותן של ספריות ציבוריות ועל הערך הפוליטי של קריאת סיפורת, וגם כדי לתרגל שיטות קריאה והבנה של טקסטים עיוניים.

בסוף הסתכלנו על כמה ספריות מעניינות, מהמציאות ומהקולנוע, והתלבטנו בשאלה איזו ספרייה היינו מקימות לעצמנו, אם היה לנו המון כסף לזה. (הספרייה של בל מ"היפה והחיה" היתה להיט גדול. מצאה חן בעינינו גם הספרייה המוגזמת שבעיר אולם שבגרמניה. לגבי הספרייה האפרפרה שבטוקיו הדעות היו חלוקות, ולגבי הספרייה הפנאופטיקונית שבבולטימור ההסכמה היתה גורפת – שמדובר בחלל מלחיץ.)

פילוסופיה (שי זילבר) -  המשימה היתה לשבת ליד מישהו/י שמעולם לא התכתבת איתו בוואטסאפ ולכתוב טקסט בהשראת ההיגד של אריסטו ולפיו "מהות הפילוסופיה היא שאלת השאלה הנצחית שאין עליה תשובה". הטקסט צריך להציג שאלה מסוג זה בתחום המטפיזיקה, עם הקדמה, פיתוח של השאלה, ולאחר הסיור בספרייה לשלב בו ציטוט. 

סוף-סוף שחררתי ונתתי לתלמידות לעבוד בזוגות, ולמרות החשש נראה היה שהציוות שלהן יחדיו היה מפרה והן דנו זו עם זו בשאלה ובכתיבה. 

מחזור ו' (י')

הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – ד"ר חן שטרס ואילן בר דוד:

הנוכחות הייתה מלאה ואף עלתה על גדותיה כאשר הצטרפו שלושה נוספים. ה'הפחדה' בשיעור הקודם בדמות שיעורי בית כבר בשיעור הראשון לא הרשימה את המשתוקקים ללמוד, להפך. ובכן, נחשוב על דרכים אחרות.

חן פתחה בהיכרות עם ג'ורג' אורוול, ספריו הידועים ביותר והנושאים שהעסיקו אותו, הרחיבה בעניין קולוניאליזם, אימפריאליזם ועוד מעשים טובים של יצר לב האדם. הפתיחה נועדה להכיר לתלמידים את כותב המסה "לירות בפיל" שקראנו יחדיו. חשקה נפשנו לשמוע אותם מקריאים. כמעט כל תלמידה ותלמיד הקריאו קטע מתוך המסה. לאחר מכן שמענו חוות דעתם ושאלנו מהי השאלה המוסרית שעולה מתוך המסה. אפשרויות רבות הועלו ונוצר דיון מעניין ומרתק. עינת נכנסה לכיתה בדיוק ברגע שהבעתי תדהמה למה אף אחת לא מעלה את השאלה המוסרית הזועקת עד כאב בדבר הריגת בעל חיים אנושי ונבון בצורת פיל. חן טענה כי האופן בו אורוול כותב מפנה את נקודת הכובד לעניינים אחרים כאשר הריגת הפיל משנית למסרים העיקריים אליהם הוא כיוון מלכתחילה. בנקודה זאת השתוממתי, ומכיוון שהשתוממתי הרמתי קולי ומכיוון שהרמתי קולי עינת ברחה מהכיתה. "מה אכפת לי סלידתו מהקולוניאליזם כשעל האדמה נאנק פיל ועיניו טובות ומיוסרות?", זעקתי במשנה דרמתיות של תלמיד תיאטרון שנה א'. המחלוקת שנוצרה הייתה אותנטית ושמחנו על כך שנחשפו לאי ההסכמה הראשון בינינו.

יצאנו להפסקה כשחלק מפרצופינו אדומים ושמחנו על כך. חזרנו ואמרנו "משימת כתיבה". לפתע בקעו קריאות שמחה. "שנו את הסיפור כראות עיניכם מהרגע שהייתה לו בחירה חופשית (האמנם?) אם לירות בפיל או לא". כעבור כ 20 דקות סיימו. הקשבנו וזה היה יפה ויצירתי. מעניין שאף אחד לא הציל את הפיל (שוב השתוממתי). מעבר לכך, הם פרגנו אחת לשנייה ולשני ולשלישי ואף נמקו את הפירגון. רגע של נחת נחת עלינו, בייחוד כשמדובר בכיתה גדולה שמצליחה ליצור דיון פורה תוך כדי הקשבה וכבוד הדדי. כן, הם גם מצביעים לקבל רשות דיבור. נו טוב, נרגיז אותם קצת: מי הכין שיעורי בית וכתב על ענפי הפילוסופיה המרכזיים? רובן ככולן. אבל כבר התעייפנו ונגענו בהסברים על הענפים רק בקצה קצהו של הענף. שבוע הבא מתחילים לקרוא את האפולוגיה.