24 שבועות בבית החינוך באוניברסיטת ב"ג בנגב – כן, כן אונ' ב"ג בנגב, חוזר שלישית אונ' ב"ג בנגב. לראשונה מזה שנה אנחנו בחזרה בקמפוס 😊
מחזור ב' (יב')
ספרות (ד"ר מורן פרי) - שינוי מרענן עבר עלינו אמש. לראשונה, מזה תקופה ארוכה חזרנו ללמוד בכיתות שלנו, בבניין "חוסידמן" באוני' בן גוריון. ההתרגשות הייתה בשיאה, לא רק בשל החזרה למקום אליו אנחנו רגילים, אלא גם כי עבור התלמידות היה זה סמן ימני של חזרה לשגרה.
את השיעור פתחנו בריענון יצירות שייבחנו עליהן התלמידות בבגרות הקרבה. הזכרנו דגשים מרכזיים וכלליים, והחלטנו שכל שיעור מעתה ואילך, יוקדש לחזרה קטנה על יצירה שנלמדה במהלך השנתיים האחרונות, וכלולה במיקוד היצירות לבגרות.
אתמול ניתנה הבמה להרצאתה של אדווה על שירו של ביאליק "אייך", וכך היא כתבה: "לאחר קריאת השיר פעמיים, התחלנו לנסות לארגן את המחשבות שהתרוצצו בראשנו. חשנו שיש בשיר מעין בלילה של "לבדי", "הכניסיני תחת כנפך", "צנח לו זלזל" ועוד משירי ביאליק המוכרים. ראינו כי בכל אלה ובמיוחד ב"אייך", מופיע הקונפליקט בין היצירה מתוך חסך, התשוקה לאהבה, עצבות עד משאלת מוות ונעורים שאבדו. מבנה השיר אף הוא, נע בין התשוקה הארצית, הארוטית לבין כמיהה לאהבה שאינה גופנית. יפה היה לראות, כיצד המילה "אייך", התלויה בחלל הריק בין הבתים, מבטאת ייאוש, אך גם חוט רקמה רופף ביניהם.
שאלנו את עצמנו האם מדובר השיר אהבה או תשוקה, האם אפשר להתאהב באדם ללא פנים וגוף ולכמוה לו כאילו הוא כבר ישנו. הגענו למסקנה שלעיתים הכמיהה להיות נאהבים, מגיעה מתוך פשרה ארצית וכי אולי ביאליק כלל לא רצה לפגוש באהובה וכי חסכי ליבו, גופו ונפשו, תורמים ליצירתו.
במהלך הדיון על השיר, צפינו גם בקטעים מתוך סדרת "העברים" שיצר יאיר קדר, "מלך היהודים, חיים נחמן ביאליק". מורן סיפרה לנו על מפעל כינוס היצירות של ביאליק, על הקונפליקטים האישיים שנעו בין קונפליקט ההשכלה מול שימורה של הדת היהודית, הכמיהה אל "האור" ותקופת כתיבתו התיעודית הרחוקה מהשירה. ואכן, מסרטו של קידר למדנו כי תיעודי הפוגרומים, הומרו בפואמה "בעיר ההרגה".
והלוואי, שבעתיד הקרוב, נוכל גם לחגוג את סיומה של הבגרות בהצלחה, "בבית המרזח של הסבא של ביאליק".
פילוסופיה (יותם שטיינבוק) – המשכנו לקרוא את הטקסט על חרושת התרבות, אך אחרי כשעה חשנו מיצוי מסוים. אחרי ההפסקה החלטנו לנוח קצת מהקריאה וצפינו בסרט המעולה "אלמאניה שלי".
מחזור ג' (יא')
ספרות (ענבל המאירי) - זאת הייתה התרגשות גדולה לחזור לאוניברסיטה! לא הערכתי עד כמה המקום הזה חסר לתלמידות (וגם לי). התחלנו בשיחה על "המאוורר". אביב - חברת המערכת - סיפרה לנו על תהליך העבודה, על איסוף החומרים ועל בניית הקונספט. דפדפנו בגיליון, והבחירה מה לקרוא מתוך כל השפע המסקרן הזה נפלה על שני שירים ("סונטה לכרובית" של רביב פישלר, ו"הים בחוף מרידיאן" של סיגל נאור פרלמן).
התעכבנו גם על הציור של ליהיא שהתפרסם בגיליון. ליהיא סיפרה על "מאחורי הקלעים" של הכותרת הנהדרת, והראתה לנו את המקור וציורים נוספים שלה. היא סיפרה שחלק מהדמויות שהיא מציירת הן דמויות מוכרות (מאנימה, למשל) ושבגלל זה קשה לה להגיד שאלה ציורים שלה, מה שעורר דיון על שאלות של מקור, פרשנות, השראה, אינטרטקסטואליות, ציטוטים מודעים ולא מודעים, (והגענו לכ"כ הרבה מקומות - אליס אמרה שבראפ למשל מאוד מקובל לקחת שורות שלמות משירים אחרים. דיברנו על ספרים ושירים שמצטטים ספרים ושירים. ראינו את L.H.O.O.Q של מרסל דושאן ואת גיבורת העל של בנקסי, דיברנו על האמירה של דרידה שהטקסט יתום מרגע לידתו, על רולאן בארת שאמר שכל טקסט כולל בתוכו התייחסויות לטקסטים אחרים, על "הגלגול" שלמדנו השנה ועל יחסי אבות ובנים אצל קפקא כשואבים מתוך מיתוסים כדוגמת המיתוס של בריאת העולם במיתולוגיה היוונית).
בחלק השני חזרנו ל"אודיסאה". אחרי "תקציר העלילה" שיחקנו ב"עשר עובדות", כל אחת כתבה עשר עובדות על אודיסאה וכל הצגת עובדות לקחה אותנו למקומות אחרים בעלילה. למשל הסירנות, קראנו את ההנחיות של קירקה לאודיסאוס וראינו את "שיר הסירנות" מהסרט "אחי איפה אתה", מה שנקשר לדיון הקודם ועורר שאלות נוספות - על כוחה של המוזיקה, על מעמדות באודיסאה, על התיאורים הציוריים כל כך. או האריגה של פנלופה שעוררה שיחה על משמעות האריגה במיתולוגיה, וגם הובילה אותנו לסיפור הקצר של מונטרוסו "האריג של פנלופה, או מי מרמה את מי".
פילוסופיה (אילן בר דוד) - חזרנו לבקר את הזקן, בן-גוריון הפריח את האוניברסיטה. שוב תלמידים כעלי כותרת צבעוניים בדרך אל כיתות הרוח. "זה נראה כמו גלגול אחר"; "אני זוכרת את הקשקושים האלה על השולחנות, לא ניקו אותם מאז?"; "אני מאוד מצטערת, סיכמתי עם המנהלים שלא עושים עמדות קפה, המיחם מיותר"; "אהלן אהלן טוב להיפגש כאן שוב". פתיחה שהייתה. המסך נסגר. וילון הסתיר. ושוב עלה. חזל"ש.
"אני אוהב אותה ושיישרף העולם", פתחנו בדרמתיות יתר, ניסינו להרגיע את המשורר, בסך הכל אהבה, מי שיישמע יסיק אלימות לגיטימית בחסות האהבה, זה חולף חביבי, אז אמור נא, מה יישרף בעבור הצהרת אהבתך? והחל המשורר למנות: רצועת הכלב, התן שיילל, זנב הסוס, שפתיים מרוחות ליפסטיק, גלדיולה, שורות שיר, רצפת ריקוד, הירח, חולות הירח, הסערה, הים. באמת הגזמת רוני. אבל שווה הלחנה בגרסת רוק וגיטרה חורכת. המשכנו וסומק בלחיינו.
שמאל ימין שמאל ימין צעדנו עם גדי טאוב וקראנו רשימתו הקלילה והחביבה על "משמעות החיים כעובדה וכשאלה". כן, המעשה של סיזיפוס ללא תכלית, אין לו משמעות, אבל – מה לעזאזל נותן לו את הכוח לעשות זאת שוב ושוב כל פעם מחדש?
מדוע בעצם הוא לא מחליט לגלגל את האבן על עצמו מראש ההר ולגמור עם הסיפור הזה? גלשנו לקאמי ואף לפרויד, הרוחות התלהטו, משהו נשרף יחד עם להבות השיר.
הגענו לנושא המרכזי שלנו, הלו הוא רולס. העלינו שאלת ביקורת: מה אם אנשים מסוימים יעדיפו להמר מאחורי מסך הבערות ויעדיפו לבחור בחברה שיש בה עמדות נחשקות שאפשר להגיע אליהן? מה אם המהמרים הללו יסתכנו רק כדי שיהיה להם סיכוי להיות עשירים ויעדיפו עולם שיש בו טווח רחב יותר של אפשרויות כלכליות מזה שרולס תיאר? אמנם רולס האמין שאנשים עם "היגיון בריא" לא ירצו להמר על החיים שלהם אך לא בטוח שזה יקרה. האם הוא טעה? ואולי לא? קיבלנו דף קריאה ובשיעור הבא ככל הנראה נסיים ונעבור הלאה.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - עסקנו בשנותיה הראשונות של הרפובליקה העממית של סין, בצורך של המפלגה הקומוניסטית להתמודד עם המצב הכלכלי הרעוע של המדינה והחברה הסינית לאחר מלחמת העולם השנייה ומלחמת האזרחים, ולהתמקממותה של סין העממית בתוך המסגרת הפוליטית הגלובלית הבין גושית של המלחמה הקרה לצד ברית המועצות.
דנו במשמעויות של ההישענות על הדגם הסובייטי, ומשמעות הצעד הזה ביחס לפרשנות המאואיסטית המוקדמת ביחס למרקסיזם המסורתי, שחרגה מהקו הסובייטי. דנו בקמפיינים השונים שהובילה המפלגה בשנים האלה - רפורמת הקרקעות, קמפיין שלושת הלאווים וחמשת הלאווים וקמפיין תיקון המחשבה של האינטלקטואלים, ובפרקטיקות הכוחניות שבהן נעשה שימוש, דוגמת הלשנות ובידוד חברתי, שהובילה להתפרקותן של המסגרות החברתיות המסורתיות שלא נתפסו עוד ככאלה שמעניקות ביטחון.
סיימנו בקריאה של נאומו של מאו בכינוס המפלגה הקומוניסטית הסינית לאחר חזרתו ממוסקבה וכינון הברית הסינו-סובייטית, שבו הוא מצביע על מקומה של המהפכה בזירה הגלובלית מחד ועל היתרונות בברית הפוליטית הזו לשיקומה של סין מאידך.
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) – שיעור ראשון באוניברסיטה! פעם ראשונה שלי באוניברסיטת בן גוריון, וגם פעם ראשונה של חלק מהתלמידות. לקח יותר זמן מהרגיל להגיע לחדרים ולהתמקם, ואחרי התאוששות קצרה סיימנו, סוף סוף, את הקריאה בקיטנה של קנלר. אחרי שסיימנו את הקריאה התחלקנו לקבוצות, כשכל קבוצה קיבלה דמות אחרת בסיפור והתבקשה לכתוב על האופי שלה, "איזה מן בן אדם היא".
אחרי ההפסקה דיברנו על מה שהכי חששתי ממנו, ועל מה שנמצא בלב הסיפור - ההת ההתאבדויות. שאלתי אותם איך עם מתמודדות עם הדברים המטרידים שעולים מהסיפור, ואיך העולם שמיוצג בסיפור משפיע על הקוראים.
מתוך זה (ובעקבות העבודה של אליה) סיפרתי על "המיתוס של סיזיפוס" של קאמי ועל האבסורד של הקיום.
לקראת סוף השיעור ראינו את הסיום של הסרט שנעשה בעקבות הנובלה (הן ממש לא אהבו אותו, וזה שימח אותי), ואז עשינו דיבייט, כמו שעשינו כשסיימנו לקרוא את קפקא - התחלקנו לקבוצה אחת שבעד "סוף פתוח" ואחרת שבעד "סוף סגור".
דווקא כשהכרזתי על הקבוצה המנצחת הדיבייט האמיתי התחיל - הקבוצה השנייה התרעמה על ההפסד והשיבה אש. זה היה ממש כיף.
לא הספקנו את כל מה שתכננתי, והכי חבל לי שלא הספקנו לכתוב. עד סוף השנה אנסה להקדיש יותר זמן בכל מפגש לכתיבה.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - סוף סוף חזרנו לאוניברסיטה. ההתרגשות רבה אולם בדרך, נאלצנו להתמודד עם קשיים ראשוניים של הסתגלות לעוד שינוי בשנה רבת שינויים. כשסוף סוף חזרנו לשיעור, פתחנו בתרגיל כתיבה קצר בו ניתחו התלמידים/ות קטע מקאנט. מטרת התרגיל היתה לאפשר להם לזהות את מקום האוטונומיה בתפיסת של קאנט. משם, פניתי להציג את תפיסת המוסר של קאנט בהקשר הרחב- זה של הספקנות היומיאנית ביחס לאפשרות תשובה אוביקטיבית לשאלה במה עלי להאמין וביחס לשאלה מה עלי לעשות.לאורך כל השיעור התלמידים היו נסערים מכל מהלך בדיון ועם כל מאמצי לזכות ברשות הדיבור, פשוט לא עמדתי בקצב. לאורך כל השיעור, הפילוסופיה היתה שזורה ברצף דיונים אסוציאטיביים, שיחות חבריות ופוליטיות מיני כישופים ומה לא.
Comments