מחזור ה' (יב')
ספרות (עדי חבין) – קבוצה קטנה היינו – דריה, לי־בת, אריאל ואני. קראנו יחד את הסיפור "האיש שידע לעופף" מאת קארל צ'אפק. "אני לא מבינה, זה חלום או מציאות?" דריה תבעה לדעת, ואנחנו פתחנו בחיפוש בלשי, שאפשרי בסיפור קצר כל כך, כדי להבין מה מעמד החלום והחלימה בסיפור. עקבנו אחרי המילים הספציפיות שמתארות את חוויית התעופה – זאת שבבירור נחלמה, וזאת שלגביה היו ספקות. המעקב הזהיר הוכיח את עצמו. אפיינו את חוויית הנועם האין־סופי, חוסר הגבולות והאפשרויות הרבות שחש הגיבור בחלומו, ולעומתה, את תחושותיו במה שהלך והסתמן כמציאות – עולם עם שיקולי תועלת יבשים, אנשים מסוג "שוטר", "עיתונאי", "פרופסור" – אין־ספור חוקים והנחיות מגוחכות שהצליחו להביס את רוחו של הגיבור.
השווינו בין הסיפור הזה לבין הסיפורים האחרים שקראנו עד כה, מאת פו וקפקא. מה "לא ריאליסטי" בכל אחד מהם? מה ההבדל בין סיפור כזה של צ'אפק, שבו התרחשות פלאית קורית ומסופרת בפי מספר כול־יודע ובטכניקת המבע המשולב, לבין התרחשות מסתורית או מוזרה שמסופרת מפי גיבור שתיין שאשם במעשה אלימות שעליו הוא נדרש לתת דין? האם לסוג המספר ולמהימנות הדובר יש השפעה על מידת הסבירות של האירועים? על יכולתנו להגדיר את המסופר כ"ריאליסטי" או פלאי? כן, החלטנו שכן.
בחלקו האחרון של השיעור התבקשו התלמידות לכתוב תשובה לשאלת בגרות על הסיפור. הרבה מתשומת הלב שלנו הוקדשה לפענוח השאלה עצמה: כללית מאוד, מצד אחד מאפשרת מרחב תנועה, ומצד שני עמומה באופן שמעט הדאיג את כולנו. בשיעור הבא נקרא את התשובות בקבוצה ונעזר זו בזו כדי לשפר אותן.
פילוסופיה (שי זילבר) - פתחנו במסורת חדשה בהשראת שכנינו הספרותיים: תרגיל כתיבה יוצרת. הרעיון היה לכתוב בחופשיות על נושא הקשור לפילוסופיה, אבל נדמה לי שהכיתה לא ממש הבינה איזו תרומה יש לכך. גם בשיעור עצמו, להרגשתי, לא היה חיבור והזדהות עם הנושא למרבה הצער. תחילה קראנו מקהלת, ניסינו לחשוב אם הוא היה פילוסוף (מעין החזיקה בדעת יחיד וחשבה שכתיבתו מזוהה יותר עם ספרות ושירה משום שיש בה יותר תיאורים ופחות טיעונים), אם היה פסימי (אופל ואודליה חשבו שהרעיון שלכל מעשה שלנו לא יוותר זכר דווקא משחרר ונוסך בהן אופטימיות) ואם הוא היה ניהיליסט (הדס הציעה שהעדר העונש והפרס למעשינו מדגים דווקא את המשמעות הדתית האמיתית של עשייה לשם הפעולה).
לאחר מכן ביקשנו לקשר את הרעיונות הללו לאקזיסטנציאליזם וקראנו על האבסורד במאמרו של נייגל. כאמור, לא בטוח שהצליח כל כך, אבל נמשיך לנסות.
מחזור ו' (יא')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – אור פיינר ואילן בר דוד:
זה לנו מפגש שני באוניברסיטה. טוב לפתוח בשיחה שתכליתה איסוף הכיתה והסבת תשומת הלב לנוכחות ולהשתתפות פעילה. פתיחת השנה כשברקע המלחמה, וכן ההכרח שנוצר להיפגש בזום, רופפו מעט את המחויבות של התלמידים והרגשנו צורך לארגן מחדש את מרחב הלמידה ואת הציפיות. חתמנו את השיחה בנאום משובב נפש של שני שסיכמה את הדברים באופן ישיר ופואטי על לקיחת אחריות ובגרות אישית מצד חבריה לכיתה. על אף שלקחה את הצד שלנו זכתה למחיאות כפיים מעודדות.
לאחר שיישרנו את ההדורים היה זה אך מתבקש להתחיל ללמוד את דקארט, ואפילו רותם הצטרפה. מכאן ואילך הקדשנו את הזמן לקריאת האיגרת אל הפרופסורים מהפקולטה לתיאולוגיה בסורבון. דיברנו מעט על הרקע של דקארט האיש ועל תקופתו, ולאור זאת הבנו את המניעים לבקשת אישורם וחסותם של המלומדים בפריז. קריאת האיגרת והדיון על תוכנה היוותה הקדמה טובה למדי להבנת כמה עניינים חשובים לפני הקפיצה העתידית שלנו לתוך ההגיונות. בסיום קריאת האיגרת התלמידים נתבקשו לענות על כמה שאלות שקשורות בהבנת הנקרא: מהן מטרותיו של דקארט בכתיבת ההגיונות ומה הם נועדו להוכיח? מה טיב היחסים בין הפילוסופיה לבין הדת? ואילו רמזים דקארט מכניס באיגרת לגבי טיבן של ההוכחות שבכוונתו להציג? לאחר מכן ענינו יחד על השאלות וכתבנו לעצמנו כמה תאריכים חשובים בביוגרפיה של הקרטזיאני הזה שהמציא אף את הגאומטריה האנליטית.
מחזור ז' ( י' )
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – יעל איזנברג ונוריאל פריגל:
נוריאל :
היה כיף לחזור לפגוש את הכיתה; התלמידות והתלמידים נראים יותר בנוח, רואים תחילה של קשרים בין אלו שלא הכירו לפני התוכנית, ובכללי כולם נראים יותר נינוחים ונהנים בחברתי ובחברת יעל.
היום התחלנו את אריסטו. דרך הציור של רפאל "אסכולת אתונה" ראינו את המעבר מהעולם של מעלה לחשיבות העולם של מטה. מפסילת העולם המוחשי כתעתוע לעולם הנתון כמושא החקירה הבלעדי, מאמת נתפסת לאמת מוחשית שזוכה להיתפס ולהיות מובנת.
הוסבר על חשיבתו של אריסטו בפילוסופיה ובשלל תחומים ושליטת התיאוריות, התובנות וההגות שלו במשך אלפי שנים ותרומתו הבלתי ניתנת לכימות לפילוסופיה, למדע ולהגות. חשיבותו של אריסטו היא גם למבנה תוכנית הלימודים עצמה, ביחס לאפלטון ולבאים אחריו להבינם יותר טוב (למשל דקארט). הובהר לכיתה שיש כאן ניסיון ליצור משהו שיטתי כדי להבין שהפילוסופיה והידע נבנים בשלבים, הצטברות, זמן ועל כתפיהם של ענקים שונים. כך שכמעט אף אחד לא נולד וממציא את הגלגל ויש לרחוש כבוד לאלו שהיו לפנינו, גם אם אנו חולקים עליהם או נמצאו כטועים.
משם עברנו לביקורת של אריסטו על אפלטון ותורת האידיאות (דבר שעזר לזכור ולחדד את מה שלמדנו); בין השאר על האידיאלים הבלתי אפשריים שהיא מציבה. כרגיל, המחשנו את הדברים על ידי דיון במשהו מהחיים שלנו, ובמקרה דנן "המשפחה האידיאלית" ומה היא כביכול, דבר שעורר דיון ער ומפיל אסימונים. למדנו שיש להתמודד עם מציאות נתונה ולחקור אותה גם כשהיא לא נוחה לנו, בכך ניבט לנו הפרגמטיזם וההתמודדות המעשית של אריסטו כמתודה פילוסופית.
לשמחתי ולמרות חששותיי היה עניין ער, דיון ו-ויכוחים. כל אלו התחברו למושג הנרטיב בשיעור של יעל דרך ההבנה שאפלטון ואריסטו מכירים באותו עולם ולרוב באותן העובדות, אבל דורשים ומפרשים אחרת זה מזה, מה שדורש מאיתנו איזון בין המצוי למתפרש, בין עובדה למשמעות שלה, בין הכרה לדעה, בין לחיות לבין להיות.
יעל - בחלק השני של המפגש קראנו את "הסיפור החמישי" של קלאריס ליספקטור, המגולל שוב ושוב את אותו סיפור מעשה, אך יוצר ממנו בכל פעם מבנה שונה של משמעות. דיברנו על מושג הנרטיב, ושאלנו כיצד אפשר לבנות נרטיבים שונים מעובדות בלתי-משתנות. התלמידות הבחינו בדרכים ספרותיות שונות שבהן ליספקטור עושה זאת: כותרות, נקודות מבט, מוקדים עלילתיים, מסגרת הזמן של הסיפור, קונוטציות תרבותיות והיסטוריות. ואפשר היה להרגיש שהיא עושה זאת באופן אפקטיבי מאוד! שכן, לאורך הקריאה הבעות הפנים התחלפו מגועל, לזוועה, לחמלה, לעצב, להתלהבות, לבילבול, לגיחוך... היה כיף במיוחד לדון בגרסה הרביעית והליספקטורית מכולן של הסיפור, שבה העובדות הסתמיות למדיי מרכיבות נרטיב חמקמק, מכשפי ומוזר, שנוריאל מצא בו דווקא תפנית מוסרית וקריצה פילוסופית שמזמינה להמשך קריאה ולמידה.
לסיום, פנינו לתרגיל: לכתוב סיפור אישי ואז לכתוב אותו מחדש תחת כותרת בלתי צפויה. התוצאות היו מקסימות, משונות ובלתי צפויות בעליל.
Comments