השבוע ה 22 בקמפוס הדרומי. נכנסים לישורת האחרונה של השנה 😊:
מחזור ד' (יב')
פילוסופיה (רמי גודוביץ) - בשיעור אתמול שררה אווירה חיובית במיוחד לאחר שכל התלמידים/ות הגישו את עבודות החקר שלהם/ן. בשעה הראשונה מצאנו את עצמנו, בעקבות פטירתו של יונתן גפן, חוזרים לדבר על המוות, על ההשלמה עם המוות, ואיך לא, על סוקרטס. בהמשך השיעור חזרנו למשל המערה ומולו קראנו במטפיזיקה של אריסטו. האם אריסטו מסכים עם אפלטון שאנו דומים לשבויים במערה? האם אריסטו מסכים עם אפלטון על מהות הידיעה ומושאה? לרגע, אפילו שאלנו כיצד אריסטו הטרים את תגובתו של קאנט ליום, זאת, מבלי לשכוח אף לרגע את הניגוד החד בין תפיסתו של אריסטו, במרכזה המעש, השינוי וההתפתחות, לבין העולם החוק והציווי המוחלטים של קאנט.
ספרות (עידו פלד) - חזרה רגעית בין חופשים - לקראת הבגרות המתקרבת המשכנו להשלים חובות (כתבנו קצת על פו, דיברנו על תמות חוזרות ביצירות שנלמדו השנה), אבל בעיקר קראנו ב"מקבת", בשביל הכיף. הפער בין הרצינות התהומית של ליידי מקבת ומקבת לבין המכשפות והשוער יצר תחושה לא ברורה ביחס למחזה - איך לקרוא את זה, מתי לצחוק, מתי לפחד - וזאת הייתה חוויה מעניינת. נמשיך עם הקריאה הלאה בשיעורים הבאים.
מחזור ה' (יא')
ספרות - (עדי חבין) - מהו התנאי ההכרחי והמספיק כדי להגדיר משהו כ״שיר״? חריזה? לא. שורות קצרות? לא. ביטוי רגש עז? לא. עוד לא ועוד לא ועוד לא - ציינו מאפיינים אפשריים אבל את כולם פסלנו, ובסופו של דבר ממש זעקנו את השאלה, מה התכונה המשותפת לכללללללללללל היצירות השונות שאותן אנחנו מגדירות כ״שיר״? בעצת ספרו של שמעון זנדבנק ״מזשיר״, דיברנו על האופן שבו השילוב שבין תכונות הטקסט עם הציפיות שלנו כקוראות, יוצר את החוויה המשונה, המעניינת, של קריאת שיר. צורה ותוכן, תוכן וצורה, איך שני ההיבטים האלה מתלכדים יחד ליצירת משמעות? ניסינו לבדוק את זה בקריאת ״גנרל, הטנק שלך״, ״ראשית הידידות״ ו״שמחת הכתיבה״.
פילוסופיה – שי זילבר - ברכות לנו! אליה התמודדה עם חרדת הבמה והסבירה בעל-פה ממושגי יום: היאגדות האידאות ורשמים ואידיאות. בעזרת איילה ומעיין נזכרנו גם בהבחנה בין מושגים פשוטים למורכבים.
אוריאן, שהכריזה שהיא לא זוכרת דבר, דווקא זכרה לא מעט וידעה כיצד הרוח עוברת ממושג למושג. ואודליה קראה בפעם הראשונה, בלי להתווכח, היא פשוט קראה!
את ההבנה של יום חילקנו לשניים: 1. מה מתחולל ברוח שלנו 2. החיבור בין מה שמחולל בה למתחולל בעולם, או במילים אחרות, איך אפשר לעבור מהבנה של מושגים לטעינת טענות.
כך התגלגל לו הדיון למלאכים, ליופי, ועל קצה המזלג (משחק מילים שכזה לחובבי הז'אנר), גם לסיבתיות.
מחזור ו' (י')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – ד"ר חן שטרס ואילן בר דוד:
פתחנו את השיעור בקריאת קטע מספרו של יהונתן גפן, שהלך לעולמו כמה שעות לפני השיעור שלנו. אילן סיפר קצת על גפן, שארכיונו מצוי בארכיונים הספרותיים של מכון הקשרים וקרא מעין הספד יפה שכתב גפן על ידידתו המשוררת יוכבד בת-מרים. לאחר מכן צפינו בווידאו של גפן ובנו אביב, שמוכר יותר לתלמידות, שרים יחד את ״הנסיך הקטן״, היה יפה ועצוב.
משם עברנו לקריאה בסיפור ״תיקון אמנותי״ של רות אלמוג. התלמידים התבקשו לקרוא את הסיפור במהלך חופשת הפסח ולזהות את המקור של הציטוטים המופיעים לאורכו (ירמיהו, תהילים קי״ט), מה שהוביל אותנו לדיון באינטרטקסטואליות ובצורות השונות שהיא עשויה ללבוש. קראנו שוב את הסיפור ביחד וניכר שהוא עניין והפעיל את כולם - דיברנו על ההתנהגות של בנות כיתתה של חפציבה, על סוגים שונים של גינויים מוסריים, על מתח אפשרי בין חוק לצדק, ועל רגשות האשמה שלה על ששכחה את דיוקנו של אביה המת, ועוד ועוד, כולל דיגרסיה לא קצרה למושגים כמו התסביך האדיפלי.
את השיעור השני הקדשנו לפילוסוף החשוב ביותר בעת החדשה, עמנואל קאנט. התחלנו עם מעט פרטים ביוגרפיים ומעט על המהפכה מרחיקת הלכת שחולל במחשבה הפילוסופית, "המהפכה הקופרניקאית". מהפכה שתמציתה קשורה בתפקיד ובמעמד שנתן לתבונה האנושית ביחס לעולם. קאנט טען שההכרה מחייבת פעילות יצירתית ולכן בונה את העולם שמחוצה לה בעצמה. האדם לא מגלה את הסדר והמבנה של היקום אלא הוא זה שבונה ומכונן את העולם שמסביבו. אך מכיוון שענייננו בתאוריית המוסר שלו התחלנו לקרוא את הפרק הראשון מתוך ספרו "הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות". שם הספר לא הניח את יסוד דעת חלק מהתלמידים והתלמידות, אז הבהרנו שקאנט רוצה לחקור ולקבוע את העיקרון העליון של המוסריות, ושם הספר לא ניתן בטעות. כך או כך יצאנו למסע קאנטיאני, מי יודע מתי נשוב.
Comments