18 שבועות בבית החינוך בדרום. למה מגיע לנו כל העושר הזה? מגיע גם מגיע, בדין מגיע! 😊
מחזור ב' (יב')
ספרות (ד"ר מורן פרי)
אמש התחלנו לקרוא את "מול היערות" של א. ב. יהושוע (בשבוע הבא נגלה לכם גם למה). פתחנו קצת בשיוך דורי ותקופתי, קבוצת הסופרים והיוצרים שכתבו בתקופתו.
הזכרנו מעט את הסיפורים הקצרים המרכזיים: "מסע הערב של יתיר, "מות הזקן", "שלושה ימים וילד". לאחר מכן, עברנו לקריאה "מדלגת" בסיפור "מול היערות" (1963). התלמידות קראו את הסיפור במלואו לבדן כהכנה לשיעור ולכן אפשרנו לעצמנו להתמקד בעיקרי השיעור ו"לקפוץ" בין הפסקות. "צריכה לו בדידות" – זוהי הקביעה הראשונית של "הצופה" ושל מכריו המועטים ולכן עובר הגיבור לבקתת אבן ביער, שם הוא מוצא את בדידותו מחד, אך גם את הערבי כרות הלשון וביתו – המשמשים לו כמשפחה.
שוחחנו על נטיעת העצים מול קרחתו המבהיקה וזקנו שמצמח פרא. חשיבות הנטיעה היא המוסדית המוצהרת היא "הפרחת" השממה", אך הכניסה היא אל תוך שממה, בדידות, קו טלפון מנותק ושתיקה בדמות הערבי כרות הלשון על הכפר הערבי שנמחק ועל הנטיעות המכסות על חורבותיו. אולי קצת כמו הסיד ב"מנזר השתקנים" והדממה העוטפת. הצופה, אט אט מתרגל למשפחתו החדשה, והם מתקשרים בדממה, אך גם בתנועות הידיים.
אך הוא עובר גם תהליך נוסף שבאמצעותו (לצד מחקרו על "מסעות הצלב"), הוא מבין שהיסטוריה ל יכולה להימחק, ועל כן המפה ששרטט, היא חלק היסטורי בדיוק כפי שאת בית האבן של הערבי אי אפשר להרוס. היסטוריה אי אפשר למחוק.
בהמשך שוחחנו על דיבור. האם אנחנו זקוקים למילים כדי לתקשר? האם זהו דיבור? האם דממה נחשבת כדיבור? מכאן עברנו לשוחח על דיברנו Speech Act : פעולת הדיבור. על פי ג׳ון אוסטין - הדיבור היא פעולה, אקט.
לולא הפעולות שאנחנו עושים (תנועות ידיים, הבעות פנים, תזוזות ראש) פעולת הדיבור שלנו הייתה חסרת משמעות. לכך קישרנו גם את נקודות המבט בסיפור: לצופה יש יכולת לשונית, למילים שלו יש משמעות והוא שולט בשפה.
הערבי כרות הלשון הוא אילם - לא נודע מי כרת את לשונו (זה גם לא משנה). הוא לא יכול לדבר לכן מבטא את עצמו הרבה עם ידיים, להדגיש ולהביא לידי הבנה המסר שמבקש להעביר. על אף השתיקה והבדידות, ישנם דיאלוגים רבים בסיפור בין ",הצופה" לערבי;דיבור שאינו דיבור, אלא תקשורת שנמדדת בשתיקה, בחברות, בדממה. שוחחנו על דיברנו שימוש קוסטטבי בשפה: עבודה, מצב נתון. שקר-אמת. היה או לא היה. וה- Performance: אנשים שמשתמשים בתנועות כדי להעביר מסר.
כדי להעצים מילים. תנועות שיוצרות אקט. הקשר בין ה"הצופה" לערבי, מוביל לפעולה סימבולית שנמצאת מחוץ למעגל הלשוני ומשם לפעולה קומוניקטיבית - פעולה של תקשורת. יחד, הם יוצרים קומוניקציה של רציונל שמי שהחריב תורחב גם אדמתו.
ריח הנפט עלה גם באפינו.
פילוסופיה (יותם שטיינבוק) – אמש קראנו את "המשתה" של אפלטון. אמנם זה לא טקסט שנמצא בתכנית הלימודים שלנו, אך שניים מחברי הקבוצה מתייחסים אליו בעבודות החקר שלהם ולכן חשבתי לנכון להכיר אותו לתלמידים.
קראנו את הטקסט קריאה צמודה, בדילוגים קלים, וחשבנו ביחד על ההגדרה המיוחדת של אפלטון לארוס. בין לבין דיברנו על פוליאמוריה, על מגדר ועל חיי נצח.
היסטוריה (ד"ר ערן בוכלצב) – עבודות החקר. כרגיל 😊
מחזור ג' (יא')
ספרות (ענבל המאירי) - התחלנו עם הכנה למפגש עם שושקה. דיברנו קצת על זאב אנגלמאייר - המרצה, האמן שמציג בתערוכות וזכה בפרסים רבים, ו"הילד הרע של האיור הישראלי". ראינו כמה עבודות שלו ודיברנו על האופנים שבהם הוא יוצר באמצעותן עימות, למשל בין ייצוג של עולם נוסטלגי וקיטשי לבין דימויים שלקוחים מהמציאות. ראינו גם שני סרטים קצרים על שושקה שיוצאת להילחם בגזענות ובהסתה ועל שושקה שנעצרה בבלפור.
התעוררה הרבה סקרנות לקראת שבוע הבא, והתלהבות מביטויים כמו "להפוך את הפשיסטי למגניביסטי" ובכלל מהפרסונה ומהבריאה של שושקה - שנולדה כדמות דו־ממדית בשחור לבן בפנזינים (דיברנו קצת גם על תופעת הפנזין).
עלתה תהייה לגבי הבחירה דווקא בתחפושת של אישה ערומה והתעורר דיון בעד (הלבוש נתפס כמחאה נגד דיכוי גוף האישה) וכנגד (טיעון הפוך בדיוק). דיברנו גם על וולגריות, שיחה שהתגלגלה לגילומים של וולגריות בתרבות (בתכניות ריאליטי, בפוליטיקה, במוזיקת ראפ...) ומשם לדנטה, הראשון שהשתמש בשפת העם ליצירה ספרותית, ולכתב ההגנה שלו בזכות הרחבת שפת הרחוב לשימושים תיאולוגיים ופילוסופיים מורכבים.
סיכמנו את החלק הזה עם היתרונות שבעצם המפגש עם אמן (למשל, כהזדמנות יחידה לדעת "למה באמת התכוון היוצר"). אחרי ההפסקה המשכנו עם "האף" - דיברנו על מאפייני הסיפור הריאליסטי והסיפור הפנטסטי והתייחסנו אליהם גם בהקשר ל"האף" וגם בהקשר ליצירות האחרות שלמדנו השנה (בעיקר "הגלגול" ו"אנבל לי"). דיברנו גם על אפיון ישיר ועקיף של דמויות, ויצאנו לתרגיל כתיבה: לבחור סצנה מתוך "האף" ולזהות את המאפיינים הריאליסטיים והפנטסטיים שבה, או לבחור את אחת הדמויות ולכתוב את מאפייניה. זה היה תרגיל מאוד שונה מתרגילי הכתיבה עד היום אבל כולן יצאו לתרגיל בשמחה, והיה כיף לחזור עם התרגילים לסצנות עצמן וגם לראות איך דרך המאפיינים מתחדדת הרגישות לטקסט עצמו.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - עדכנתי שנפגוש בשבוע הבא את שושקה. הביעו עניין. ביקשתי שיקראו לקראת המפגש ויכינו שאלות אפשריות. עברנו לשיר משמר לאלתרמן, והקשבנו לביצוע של חווה אלברשטיין שהלחין סשה ארגוב.
הגבנו בשיר הנשמרת לאתר וניסינו לצייר את דמותה המורכבת של תרצה שאותה אמנם לא הכירו אך האריה שאהב תות הלך לפניה. ניסינו להתחקות אחר ההבעה והתקשורת השירית בין האב ובתו שמזהיר אותה כל כך הרבה "הסכנות רבות ומספרן מאה והן רובצות", אך הוא גם יודע ש"לא אותן, לא אותן את יראה". לאחר הדרמה והמתח שנוצרו הלכנו אצל מיל. מהו אושר ג'ון סטיוארט? לכו אצל בנתם ושובו אליי. אמר לנו בנתם שהפעולה הנכונה היא תמיד זאת שמייצרת את מקסימום האושר.
חזרנו למיל ואמר לנו: בנתם אמנם היה אחד המורים שהשפיעו עליי ביותר ועל ברכי התועלתנות שלו צמחתי, אך הגעתי למסקנה שהניתוח שלו שלפיו האושר הוא הנאה, הוא ניתוח גס מדי.
לכן פיתחתי עבורכם גרסה משלי לתאוריה הזאת, ובה אני מבחין בין הנאות "נעלות" והנאות "נחותות". הבחנה זו תעמוד במרכז ספרי שנקרא "על התועלתנות". מיד אחר כך קראנו חלק מהפרק הראשון בספרו הנזכר, וסיכמנו נקודות עיקריות במחברת.
מכיוון שעלו לאחרונה הרבה שאלות על מי נולד מתי, קיבלו משימה ליצור ציר זמן של כל הפילוסופים שלמדנו עליהם ועוד כמה שעוד נלמד או שחשובים מכדי שנפסח עליהם. במקביל לשרטוט הציר יש לציין באופן כללי כמה פרטים על ההוגה ואפילו משפט מפורסם שאמר.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - אתמול עסקנו בעשור של נאנג'ינג, כלומר בתקופת שלטונה של ממשלת הגואומינדאנג בהנהגתו של צ'יאנג קאי-שק, ועסקנו בעלייתה של המפלגה הקומוניסטית בסין בתקופה זו, ובויכוחים הפנימיים בתוך המפלגה בין העמדה המרקסיסטית-הלניניסטית המסורתית, שהושפעה גם מנציגי הקומינטרן לבין הפרשנות המאואיסטית של העמדה המרקסיסטית, שביקשה להפנות את משאביה של המפלגה לחיזוק אחיזתה באזורים הכפריים.
בעקבות הסינולוג הישראלי יצחק שיחור, דנו בייחודיות המחשבה המאואיסטית ביחס למחשבה המרקסיסטית-לניניסטית, ובשורשיה במחשבה הקונפוציאנית - בתפיסת הניגוד כהוויה אינסופית, שאיננה מסתיימת עם המהפכה, בניגוד לאופק הגאולה המוצע במחשבת מרקס בדבר כינון המעמד האוניברסלי של הפרולטריון, ובשלילת ההנחה כי חיסול התנאים המטריאליים של הבורגנות פירושו מיניה וביה חיסולה של התודעה בורגנית, והצורך בפעולה חינוכית לגיבושה של תודעה אנטי-בורגנית. סיימנו את השיעור בקריאה של אחת מאגרותיו של מאו - מניצוץ עלולה להתלקח תבערה (1930) - שבה פרש את משנתו ביחס לייחודיותה של סין כמרחב המאפשר את תנאי המהפכה, בשל מציאותה הייחודית כארץ קולוניאלית למחצה שמעצמות אימפריאליות שונות מתחרות על השליטה בה, מה שמוביל לחולשתם של המעמדות השליטים, ולאפשרות ליצירתם של אזורי שליטה קומוניסטים בלבו של "השלטון הלבן".
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) – המשכנו עם סיפור גן עדן - קראנו שוב את פרק ג' בבראשית ודיברנו יחד ובחדרים על מה חשוב למספר המקראי להעביר בסיפור הזה ובאילו אופנים הוא עושה את זה. קראנו קטע קצר נוסף מתוך התאוגוניה על "צאצאי ניקס", וחשבנו על ההבדלים בין מקור הרוע לפי בראשית ולפי המסורת היוונית. בחלק השני של השיעור קראנו קטעים מתוך "מנוס מחופש" של אריך פרום שבהם הוא מנתח את סיפור גן עדן כמשל לתהליך היפרדות מהטבע שהגיע לשיאו במודרניזציה - ולפי פרום, ההיפרדות מהטבע כוללת גם ריחוק וניכור מהחברה האנושית. תהינו על זה וביקרנו אותו קצת, ובמשימת הכתיבה ביקשתי מהם לכתוב אם הם חושבים שהדברים של פרום רלוונטיים גם לזמננו - משימה קצת יותר מורכבת משהייתה לנו עד עכשיו.
חוץ מזה חזרנו על שירים על פה, דיברנו על פרק 5 בפוליטיקאי ודיברנו בחדרים על זכרונות לא טובים מהילדות. לקראת סוף המפגש, בגלל הסופה, לתלמידים מעומר ומערד היו בעיות באינטרנט, זה היה מבאס.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - פתחנו את השיעור בצפיה בסירטון על באטמאן, הג׳וקר, תועלתנות ודאונטולוגיה תוך כדי הפסקות מלוות בהסברים ובדיון על העמדות. בהמשך, ובמשך לפעילות בשיעור הקודם, קיבלו התלמידים משימה לקרוא חוות דעת שכתבו משפטנים ופילוסופים מהאוניברסיטה העברית בירושלים על שאלת הזכות החוקית והמוסרית של המדינה לחייב מהאזרחים להתחסן. התלמידים נתבקשו להפריד בין שיקולים עובדתיים, משפטיים ומוסריים ולזהות את הטענות המרכזיות של הכותבים.
Comments