אוניברסיטת בן גוריון 15.01.2025

שבוע 11 בבית החינוך למדעי הרוח באוניברסיטת בן גוריון.

את השבוע ה 11 פתחנו במליאה עם דיקנית הפקולטה למדעי הרוח והחברה באונ' בן גוריון, פרופ' נירית בן אריה דבי. היא סיפרה לנו על הפקולטה ועל ההשתנות של תחום מדעי הרוח והחברה בשנים האחרונות (אינטרדיסציפלינריות זה לגמרי שם המשחק) וגם על אירועים שהתרחשו באונ' אחרי  ה7 באוקטובר.

אחר כך קיבלנו הצצה מסקרנת מאוד לדמותו של ליאונרדו דה וינצ'י (פרופ' דבי היא חוקרת אמנות הרנסנס). מסתבר שמדובר בבחור רב אמן רב פעלים וגם עם הפרעות קשב וריכוז לא פשוטות. היו לו כל כך הרבה רעיונות והמצאות מהפכניות, אם הוא היה חי היום בוודאי היה שואף להיות סטראטפיסט ולעשות מכה כספית שתחלץ אותו מהמחסור שליווה אותו. אבל, ימי הרנסנס איפשרו לו להיות בדיוק מה שהיה - אמן גאון, יצירתי, ייחודי, חתרני, חוקר וסקרן בתחומים רבים כמו הנדסה, אנטומיה, אמנות. היה מרענן ואפילו מבדר לשמוע על חייו דרך עיניה של נירית שמכירות אותו מקרוב דרך עבודת המחקר הרבה שעשתה.  

כיתה י' – עדי חבין ותמר חנה נקש רות

בחציו השני של המפגש עשינו שני דברים. מחוץ לכיתה, תמר ואני (עדי) קיימנו שיחות אישיות עם התלמידות והתלמידים. אחרי שזכינו להתוודע אליהן במסגרת הכיתתית, היה טוב לפגוש אותן גם ביחידות, לברר את הרשמים שלהן מהלמידה עד כה, לשאול לגבי מוקדי עניין אישיים שיש להן, שאולי יוכלו למצוא את דרכם לכיתה. גילינו דברים משמחים: תחומי עניין ורצונות, חומרים מהשיעורים שהפתיעו (שירה, למשל, אמרה ש"פילוסופיה״ תמיד הזכיר לה איש זקן עטוף בסדין, כותב בספרייה, ובמקום זה גילתה תחום שמרתק אותה), לצד העדפות וגם העדפות-שלא. מתוך המחשבה שהלימודים מעוצבים גם בהתאם לאופי המסוים של הלומדות – היה טוב מאוד לקיים את הפגישות האלה.

במקביל, הקבוצה שנשארה בכיתה קיבלה משימה: תמר הקרינה על הלוח ושלחה בקבוצה פרגמנטים של הרקליטוס. התלמידות התבקשו לקרוא, לבחור פרגמנט ולהגיב אליו בצורה של ״מטר שאלות״: לכתוב לא פחות מעשר שאלות לגבי הפרגמנט. לפני ששילחנו את הכיתה לדרך, עשינו סיבוב מקדים, יחד בכיתה. הבהרנו שכל שאלה היא שאלה טובה, בלבד שהיא באמת שאלה (ולא אמירה בתחפושת): שאלות של הבנה והבהרה, בקשה לדעת עוד משהו, עניין לגבי הקשר, תחביר, פואטיקה, רעיון וכו׳. כל תלמידה שאלה שאלה על פי הסבב, וכבר כאן הצטברו שאלות מרתקות מסדרים שונים, שכל אחת הזמינה (כמעט דרשה) התייחסות ודיון. בשבוע הבא נגלה אילו שאלות עלו בכיתה, ומכאן נמשיך.

כיתה יא' – יעל איזנברג ונוריאל פריגל

(נוריאל) - את השיעור שאחרי המליאה אני לימדתי, שיעור שהוא נקודת סיום חטיבת הלימוד הראשונה שלנו שאותה אנו מסיימים עם אפיקורוס. למה אפיקורוס? זה מעניין להציב אותו מול אריסטו ואפלטון שלמדנו השנה, ובכלל לעומת ההוגים השונים שלמדנו בשנה שעברה והכרנו בין לבין בשנה הזו.

חילקתי דף עם מבחר פרגמנטים מאמרות על האושר של אפיקורוס שעסקו בשלושת התחומים השלובים זה בזה אצל אפיקורוס: תורת ההכרה, תורת הטבע ואתיקה. תחילה העלינו רשמים ומה צד את העין של כל אחד ואחת. אחד הדברים שהופיע שוב ושוב הוא צורת החשיבה המוטמעת כבר של אריסטו ואפלטון, ובכלל זו המערבית המרכזית, ואיך אפיקורוס במובן מסוים נוגד את האינסטינקט המחשבתי הזה. ניסינו להבין איך אצל אפיקורוס תורת ההכרה מובילה לתורת הטבע, ואלו לתורת המידות, וכך גם איך תורת המידות מבטאת את הבנת הטבע, והבנת הטבע מצביע על אמצעי ההכרה שלנו. הסדרה העולה והיורד הזה מהדק את החשיבה ההיקפית של אפיקורוס.

עם הנחת היסוד לעיל, פרשתי לכיתה את עקרונות הפילוסופיה של אפיקורוס, למשל, הנאה (ושיאה), הוא פשוט חוסר סבל/טרדה/צער, כלומר הנאה היא מצב ניטראלי, היא לא בסקאלה בין אחת לחמש לדוגמא, אלא היא אפס אחד גדול ומענג! עיקרון זה ממש נגד את האינטואיציה של הכיתה, אבל נראה שדימוי האריה המפהק שלא עושה כלום, עשה עבודה לא רעה בהעברת המסר והתובנה. עוד עקרונות היו הפיזיקה משועבדת לאתיקה למעשה, העולם הוא אטומים, קרי חלקיקים המתנגשים זה עם זה בצורה אקראית ויוצרים אותנו ואת האובייקטים בעולם ומכאן תפיסת עולם חומרית-מכאנית, כך גם אין מה לפחד מן המוות כי אין מה שיחוש לאחר המוות, גם אין מה לפחד מעונש האלים, שהרי הכול חלקיקים, והם לא קיימים או לא מתערבים, ואנחנו גם כך מתפרקים ולא ממשיכים יותר, אין הבחנה איכותית או חומרית בין גוף ונפש, עיקרון אחר הוא שהכרת העולם מובילה להבנת הטבע, והבנת הטבע מובילה לדרך הנכונה לחיות, הדרך הנכונה לחיות מובילה להנאה, והנאה מובילה לאושר.

בחלק האחרון של השיעור הגענו להיררכיית ההנאות של אפיקורוס והחלוקה שהוא עושה בין תשוקות טבעיות ולא טבעיות, והנאות קטסטמטיות והנאות קינטיות, והנאות גופניות ונפשיות. הקטסטמטיות הן הנאות של מנוחה, כלומר מצב אפס ובכך אין שוב כאב וצער, ולפיכך הן הכרחיות, הנאות גופניות יהיו מזון ומלבוש, ונפשיות הן הידידות והפילוסופיה שמשנות את המצב הקיים המטריד ומביאים לשלווה וביטחון. ההנאות הקינטיות היא הנאות בתנועה, ולפיכך במקרה הטוב לא מסלקות כאב ובמקרה הרע מגבירות, אלו למשל אכילה מוגזמת, לבוש מיותר, יחסי מין, והנאות נפשיות יהיו כבוד, מעמד חברתי ופלפולים אינטלקטואליים. כל אלו רעים ומוסיפים צער ומכאוב.

וכרגיל מה בין לבין הגענו? לצער בעליי חיים ומצוות מן התורה,  קריטריון המנטליות להנחה שיש נפש גם לבעלי חיים, אבא שלי, תפיסות מטריאליסטיות-מכניסטיות שונות, מה ההבדל בין תפיסת ההנאה של אפיקורוס מאפלטון ואריסטו, הסטואה והבודהיזם, למה אני מתנשא, מהי ידידות אנשים שחשובים כמוני או יכולים לחשוב אחרת ממני? התשובה היא שיש מכנה משותף בסיסי ומשמעותי). זהו, סיימנו את החטיבה, ובשבוע הבא סדנת כתיבה ולאחר מכן נפתח את החטיבה השנייה. יהיה טרגי ומהנה.

כיתה יב' – אור פיינר ואילן בר דוד

אמש התכנסנו שוב ללמוד מהתלמידות. שוב פגשנו חוסר תואם בין חוסר המחויבות בכל הנוגע לנוכחות בכיתה (כמחצית הכיתה שוב לא הגיעה, ובכללם לא הגיעה גם אחת הקבוצות שתוכננה ללמד) ובין המסירות הגבוהה שבה עמלו התלמידות על השיעור עצמו. 

חזרנו להתכנס סביב השיר "ילדה מאושרת מאוד". את השיעור, שעסק בנושא חזרות מילוליות, הובילו אליה, קרן ומאיה, והוא נפתח במצגת אינפורמטיבית שבדקה את המושגים חזרה מתובנתת וחזרה חופשית, שלמדו התלמידות בעצמן מתוך ספרו של שמעון זנדבנק "מזשיר". לאחר מכן פנתה הקבוצה לברר את הופעת החזרות בשיר תוך מיקוד ביחסן עם שאלת הדוברת ומהימנותה. הן מצאו שהחזרות פועלות כדי לבנות ולגייס אמון מצד הנמען (הקונקרטי בשיר וזה שמחוצה לו), אך למעשה פוגעות ומפרקות את מהימנות הדוברת. עלו גם הצעות נוספות: יחסן של החזרות עם משלב דיבור יומיומי מחד ועם פיזור דעת מאידך. 

בצד התובנות הרחבות התלמידות גם הציעו מדרש מדוקדק יותר בהיגדים חוזרים מסוימים ("ילדה מאושרת מאוד", "כמו שאני אומרת", ועוד). אל אלו הגענו דרך משחק זיכרון מסעיר ומשמח! הן חילקו את הכיתה לשתי קבוצות מתחרות, ושטחו על השולחן קלפי זיכרון שהכינו בעצמן: מצד אחד תמונות ילדות (מאושרת מאוד) שלהן עצמן, ומן הצד השני היגדים חוזרים. כל קבוצה בתורה ניסתה את מזלה במציאת שני קלפי-היגד תואמים, ומשנמצא צמד כזה - הדריכו אותנו התלמידות לראות את האופנים שבהם הוא חוזר בשיר, העלו שאלות פרשניות והקפידו לפתוח ולגלגל את השאלות לדיון כיתתי. אל הדיון, כשנפתח, נשזרו חיבורים בין התובנות החדשות ובין התובנות שכבר אספנו בשבוע שעבר בשיעורים בנושא אירוניה וסיטואציה תקשורתית.