מחזור ה' (יב')
ספרות (עדי חבין) - שיעור מאוד גדוש. החצי הראשון התחיל בנזיפה פאסיבית-אגרסיבית שלי לגבי הנטייה הכיתתית ״לא לשמוע״ כשאני מבקשת שיגישו תשובה כתובה לשאלת בגרות. חידונים נושאי פרסים בוואטסאפ אני עורכת כל השבוע, וההיענות גורפת. אבל תשובות כתובות? לא אוהבים. בסדר. אני ממשיכה ביתר שאת.
השלמנו את הדיון ב״חתונתה של גליה״ היפה. משום שהקבוצה קראה את הסיפור מראש בבית, התעקשתי שהדיון בסיפור בכיתה, והקריאה בקטעים נבחרים וניתוחם, יהיו כמה שיותר מסודרים וישקפו, בערך, מבנה אפשרי לתשובה לבחינה. ניסיתי לעקור מהשורש התבטאויות חסרות אחריות כמו ״איש הזוי״ או ״הוא מטורף״, ולהחליף אותן בהגדרות מדויקות יותר שנשענות על הסיפור עצמו ומאפשרות דיון רציני. אני מקווה שהנקודה עברה. התמקדנו בסצנות מרכזיות וניסינו דרכן להבין איזה סוג מסע עובר הגיבור, והצענו את האפשרות של מסע להתגברות על אהבה ותשוקה נכזבות, מסע שעובר דרך ייאוש, זעם, התפרקות זהות, אבל אז אולי מציאת כוח פעולה ובחירה בהשלמה. זה יפה, אני חושבת.
בחצי השני של השיעור - חומר חדש. מתכוננות לצפייה ב״כלב אנדלוסי״ של בוניואל. לצורך זה, חקרנו את הסוריאליזם קודם כול דרך יצירות מסוגים אחרים. התבוננו בעבודות של דאלי, מירו, מגריט. ניסינו לאפיין אותן. איך תפיסת העולם הסוריאליסטית מתבטאת ביצירות עצמן, איך אפשר לאפיין כל יוצר בפני עצמו ודרך ההשתייכות שלו לזרם. אמרו דברים יפים מאוד. דריה דיברה על היררכיה חדשה בין אובייקטים ויזואליים ועל נוכחות מאוד חזקה ומוחצנת של נקודת המבט של האמן. הצילומים של מאן ריי אתגרו אותנו: איך צילום, לכאורה בעל הכוח הריאליסטי, יכול לשבש את תפיסת המציאות השגורה? ניסינו לאפיין גם את זה. ומה לגבי ספרות? כמה טוב שיש את כתב העת ״המאוורר״! פתחנו את הגיליון הקודם וצללנו לקריאת הטקסטים שתלמידיה של ענבל המאירי יצרו, אחרי שלמדו על ״הגוויה המשובחת״ הסוריאליסטית. קראנו עוד ועוד והיה קשה להפסיק את השטף היצירתי שהתרגילים האלה מעוררים - קטעי טקסט מופרעים לפעמים, ולפעמים, באופן מוזר, מאוד ״נכונים״.
ולצלע הסוריאליסטית הנוספת: התוודענו לבוניואל. ועם זה, שאלה: מהו הקולנוע כמדיום? מה הם הרכיבים שלו? ואיך סוריאליזם יכול להתבטא בו? דריה אמרה שבקולנוע יש שילוב של אמנויות שונות, ולכן השיבוש הסוריאליסטי יכול להופיע בכל מיני מישורים. כרונולוגיית סצנות לא הגיונית, למשל. אובייקטים ויזואליים לא ברורים. התרחשויות מוזרות.
עם ההצעות האלה והמחשבה על הדמויות הבולטות של הזרם צפינו, לסיום, בסצנה מתוך ״חצות בפריז״ של וודי אלן, שבה הוא פוגש את דאלי, מאן ריי ובוניואל. בשיעור הבא - נחתוך את גלגל העין.
מחזור ו' (יא')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – אור פיינר ואילן בר דוד:
את המפגש הזה ייחדנו למרחב חדש, חוץ קמפוסי חוצה אוניברסיטאי. לא רק המרחב והמקום היו לנו חדשים אלא גם אופיו הרענן.
נפגשנו בבית הסופרים ע"ש עמוס עוז בעיר העתיקה של באר שבע הנגבית. שם תוכנן שיח סופרות.ים עם תהילה חכימי ויערה שחורי כחלק מסדרת מפגשים.
הקדמנו להיפגש למען קריאת היכרות עם יצירתן. ודנה, מנהלת בית הסופרים, קיבלה את פנינו בזיו פניה והסבירה לנו על המבנה המיוחד של בית הסופרים, על גלגוליו ושימושיו השונים עד להקמתו. עוד סיפרה על סדרת המפגשים עם הסופרות.ם ועל הפעילויות השונות והמגוונות שם, ממפגשים אישיים ועד סדנאות כתיבה.
אחר כך קראנו שלושה שירים של חכימי: "קודש וחול", "נשים" ו"אוניברסיטה". ואת הפתיחה של "שנות העשרים" הממואר של שחורי. אור הביאה שני ספרי שירה של חכימי ואחת התלמידות בחרה שיר אישי לקריאה. התלמידות.ים התחברו מאוד ליצירתן עד כדי כך שכמה אמרו שייקנו/ישאלו את ספריהן ויקראו.
בהפסקה הלכנו לאכול בקרבת מקום וחזרנו לשיחת הסופרות. הייתה תחושה של אירוע ספרותי, שהיצירה והיוצרות ממשיות הנה, חוץ טקסטואליות, קרובות. יש למפגשים כאלה חשיבות יתרה ורעננות הכרחית. בשיעור הבא נקשיב לרשמים האישיים מהשיח עצמו.
מחזור ז' ( י' )
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – יעל איזנברג ונוריאל פריגל:
(נוריאל) - היום התחלנו מסע של כמה מפגשים בפילוסופיית המזרח. מעבר לכך שזה פשוט מעניין ופילוסופיה היא פילוסופיה, ולי אהבה אישית בה, חשוב לי היה להנגיד לכיתה את החשיבה המערבית (שהם חלק ממנה בכל רמ"ח איבריהם), לבין החשיבה של המזרח: מטאפיסיקה מול מטאפיסיקה. כך גם להבין בסופו של דבר את הדמיון הרב שיש בין מערב ומזרח, וכמה פילוסופיה מצריכה חשיבה, אנליטיות, כבוד לשרשרת הרעיונות והדורות, הביקורת השוחטת, והיצירתיות שיכולה לנבוע מכל זה.
המסע החל בדאואיזם: ספר הדאו של לאו דזה, סמל הדאואיזם, המטאפיסיקה של הריקות, השם שהוא לא שם, הדרך שהיא לא דרך, הריקות כמקור היש, הדרישה להשתחרר ממוסכמות מבלי לבטל אותן, תפיסה היא הבחנה וריבוי, מאחדות אל המקור, אם תפיסה היא הבעיה אז מה הפתרון? וכך הלאה. זה עורר עניין רב בכיתה, גם בקרב תלמידות יב' של הכיתה של שי, שהצטרפו השבוע אלינו גם בנוכחות וגם בהשתתפות. עלו שאלות רבות, התנגדויות ודיונים: איך אפשר לדבר על ריקות ואין? מה זה ריקות בכלל? אם אפשר שמשהו ייוצר מריקות? איך אפשר שלא לחשוב שלפני שהיה יש, היה ריקות ולכן היש מגיע ממנו? הכיתה ששבעה (מפינוק), מהחפירות שלי על דקארט, גילתה אתמול שהיא קרטיזיאנית להפליא וכמה קשה לקבל את החשיבה המטאפיסית של הדאואיזם. בשבוע הבא נמשיך לגבי הפתרון של הדאואיזם לצורת החיים ומה ההשלכות המוסריות והאתיקה העולה מהדאואיזם, וכמובן ביקורת עליה. לי היה מאוד כיף, אני מקווה שהיה מעניין, מרחיב דעת וכיף לכיתה. גם מסע מתוכנן של שלושה שיעורים מתחיל בצעד אחד, וכנראה יסתיים בהרבה יותר משלושה שיעורים בלבד.
(יעל) - החצי השני של המפגש התחיל מקסים ואז התחרבש. התחלנו בחזרה למיתוס של נרקיס ואכו וייצוגיו באמנות. לתלמידים היו הרבה מחשבות על הציורים שראינו, והם במיוחד חזרו שוב ושוב לגרסה הסוריאליסטית העמוסה בפרטים של סלבדור דאלי. גם שי ותלמידיו שהתארחו אצלנו השתלבו בדיון ואמרו דברי טעם. לפני שהדיון הגיע למיצוי עברנו לתרגיל כתיבה נרקיסיסטי: ביקשתי מהתלמידים למצוא פינה שקטה בבניין, להתבונן במראה ולכתוב מה הם רואים. אחרי 10 דקות של כתיבה חזרנו לכיתה להכניס את התרגילים הסודיים אל קפסולת הזמן, שתשוגר אל העתיד בשבוע הבא.
וכאן הכל התחיל השתבש. בדיעבד הייתי צריכה לדעתי לשאול אם מישהו רוצה לשתף את התרגיל, ובטח היה נחמד לדבר קצת על איך היה להם לכתוב את זה ולסגור כך יפה את העיסוק בנרקיס ונרקיסיזם. אבל רציתי להמשיך לקפסולות הזמן. עומס הניירת שכרוך בהכנת הקפסולות בלבל אותי, והזמן קצת נמרח כשארזתי עם כל תלמידה את הקפסולה שלה וכתבתי לי בצד אם יש עוד תרגילים שעליה להשלים לפני שנחתום אותה.
לסיום, רציתי שנכניס לקפסולות משהו מעולם המתנות המשמחות, אבל לא חטיף, כי זה מתקלקל, והחלטתי על קעקועים חד פעמיים. הבאתי מגוון קעקועים - נמרים, פרחים, דרקונים, דגים, ציפורים, חתולים - וחשבתי שיהיה נחמד ומגבש לבקש מכל תלמיד/ה לשלוף קעקוע אקראי ולתת אותו במתנה למי שהקעקוע הכי מתאים לו/ה. קיוויתי שהשאלה "למי מתאים הקעקוע" תעזור לפתוח קצת את הקליקות הקבועות ולערבב את התלמידים, אבל זה לא ממש קרה. הכי גרוע - החשש שהתלמידים הפחות פופולריים יקבלו אחרונים התממש, והיה מאכזב לראות את זה. גם התקווה שהתלמידים יהיו מכניסי אורחים ויבחרו בתלמידים של שי נכזבה. ועוד היבט גרוע - תהליך החלוקה היה בסוף די ארוך ומשעמם. אוף. בשבוע הבא נסיים כבר עם הקפסולות האלה, ואני מקווה שלפחות נרווה מהן נחת בכיתה י"ב.
Comments