27 שבועות בבית החינוך באונ' ב"ג בנגב. ולרגע קט חשבנו שחזרנו לשגרה המבורכת ו ב ו ם ! המציאות טפחה לנו על הפנים. אז ביש בום אנחנו בזום ! ☹
מחזור ב' (יב')
ספרות (ד"ר מורן פרי) - אחרי האופוריה של החזרה לשגרה, הנה – אנחנו שוב במסגרות הזום; העיניים כבויות, טרוטות, תחושת כבדות נפשית וייאוש. בעיקר ייאוש. ובכל זאת, האם אפשר לשבור רוח? לא אצלנו. תוך דקות ספורות כבר שבנו למסלול השיחות, הסיפורים מליל אמש, החוויות ושגרה חלקית או מדומה, אך בהחלט מאווררת.
נדמה לי לפעמים, שלא רק עבורי, אלא גם עבור הבנות, השיעורים הן אי קטן של שלווה ובריחה אל טקסטים ורעיונות שמניחים לנו לגעת במילה הכתובה, באופי הטקסט ובחיים עצמם - דרך עיני המחבר, הדמויות ולא פחות חשוב – דרך נקודת המבט שלנו.
השיעור עמד למעשה בסיום הלמידה לקראת בחינת הבגרות המורחבת. אפשר בהחלט לומר בגאון, שסיימנו לקרוא ולדון בכלל היצירות ומסות המופת. מעתה והלאה נעסוק בעיקר בחזרות והכנות ממוקדות לקראת הבחינה.
את השיעור היום העיברה גל על הספרות המדרשית ו"מעשה בשתי אחיות מצידון". הדיון היה מוצלח ושלח אותנו שוב לשאלה המגדרית ולפער המתמשך. כמו אז, גם היום. משם חזרנו שוב לפרק ההיסטוריה של סימון דה-בבואר ושאלת הניאוף והדין הניתן לנשים נואפות מול גברים. בזמן שנותר לנו שוחחנו קצת על "הקרנבל" של באחטין והפוליפוניה הטקסטואלית. עוד נשוב, נפגש. הלוואי שבזמן הקרוב.
פילוסופיה (יותם שטיינבוק) – התלמידים המשיכו לכתוב את עבודות החקר שלהם ומתקרבים לסיומה.
מחזור ג' (יא'):
ספרות (ענבל המאירי) - הפעם הלכנו עם האודיסאה לגלגולים שלה בשירה מודרנית. קראנו את "אודיסס" של חיים גורי, את "איתקה" של קוואפיס ואת "איתקה" של יהודית כפרי. בכל אחד מהשירים התייחסנו להבדלים בין מה שקיים ב"אודיסאה" ומה שנוכח בשיר. התעוררו שיחות מרתקות על ודרך כל אחד מהשירים (למשל: על תחושת הזרות ב"אודיסס" של גורי, על התמודדות עם פחדים ומשמעויותיהן של איתקות לפי קוואפיס, ועל קשר אפשרי בין אטימת הלב לאמנות וחוסר היכולת לחזור הביתה בשיר של כפרי).
עם השיר "איתקה" של קוואפיס זה היה למעשה המפגש השני שלנו כי קראנו אותו גם בשיעור הראשון על "אודיסאה" אבל אז הוא לא דיבר אליהן בכלל (על ההתחלה - לסטריגונים, קיקלופים, פוסידון הזועם... - הם היו עדיין זרים). הפעם, אביב ישר אמרה שזה שיר שהוא כמו ברכת דרך ומיכל אמרה שיש בו הוראות למי שיוצא למסע, לכל אדם ולא רק לאודיסאוס. ראינו גם וידאו של השיר בהקראה של שון קונרי ומוזיקה של ואנגליס, מתערוכה שהייתה על מסעות בגלריה של האקרופוליס. בחלק האחרון של השיעור דיברנו על כיוונים אפשריים לכתיבת חיבור פרשני על אודיסאה (פרק 23). כל אחת העלתה את הנושא שהכי מסקרן אותה לפתח (למשל: קירבה וזרות, או המסע שעברה פנלופה בתוך הבית) וחשבנו ביחד על כמה שאלות מנחות.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו באופן ספונטני בתיאור המצב אך לא גלשנו לפרשנויות ודעות, אלא התמקדנו בשיתוף חוויות אישיות וכלליות. לא התעכבנו על כל חוויה, רציתי לנצל את הזמן לטובת סארטר דווקא, ובניגוד להרגלנו לא פתחנו בשיר אלא בכמה נקודות ביוגרפיות מעניינות על ז'אן פול: אביו הלך לעולמו כשהיה ילד, גר עם סבתו ושקע בקריאת ספריית ביתה, עבד כמורה בתיכון, נפל בשבי הגרמנים ושוחרר כעבור תשעה חודשים, היה מעורב בפעילות המחתרת הצרפתית (הרזיסטנס), סירב לקבל את פרס הנובל שהוענק לו בשנת 1964 משום שדחה מחוות כבוד רשמיות (מרשים), ומשום שראה את תפקידו של הסופר כתפקיד שצריך להיות נקי מהשפעות שיכולות לפגום ביצירה וביחס שלה עם הקוראים.
אחר כך דנו בתפיסתו הכללית את החופש, על כך שבני האדם הם חופשיים אך החופש הזה לעתים מהווה מעמסה ואחריות שלעתים היא קשה מנשוא, גם אם לא תמיד נהיה מוכנים להודות בזה. ולכן, לעתים קרובות אנו מרמים את עצמנו ומעמידים פנים שנגזר עלינו להיות ולהתנהג כפי שאנו מתנהגים. את המצב הזה כינה סארטר "הונאה עצמית". הדגמנו מהי הונאה כזו ואחר כך עברנו לקרוא בספרו ״האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם״.
קראנו כמה קטעים מתוך הספר, הרחבנו בעניין ״קיום קודם למהות״. בני האדם אינם דומים לאובייקטים אחרים בדיוק משום שאצלם הקיום קודם למהות. אנחנו קיימים אך לא למען תכלית מסוימת (בניגוד לסטופר למשל), ואין לנו גם טבע מולד שגוזר עלינו מראש את ההתנהגות שלנו. התכלית שלנו, וההתנהגות שלנו, חייבים להיות נתונים לבחירתנו החופשית, והאחריות הזו לבחור היא בלתי נמנעת. בכל רגע נתון אנו יכולים להשתחרר ממנהגים ומתפקידים נושנים שהכתיבה לנו החברה. יש בידינו הכוח לבחור בערכים שונים, להגדיר לעצמנו מטרות חדשות ולעצב את עצמנו מחדש. וגם אם אנו לא בוחרים את הנסיבות שלתוכן אנו נולדים – אנו חופשיים כיצד להגיב על נסיבות אלו.
סיכמנו נקודות חשובות במחברת, ולבסוף קינחנו בשיר של אלכסנדר פן ״לא אני״ ובשמיעת הביצוע היפה של אריק לביא. הדגשתי את הדימוי היפה כה בעיניי "אל תטילי מבט, כחכה", והספקנו לנתח מעט את השיר שעוסק באישה הממתינה לבואו של אהובה אך הוא מצדו לא רוצה להתחתן "צרור קורות נדודי הישנים / לך הבאתי במקום טבעת". משעשע שבניגוד למילות השיר, פן כתב אותו במקביל לחיזור עיקש מצדו אחר אשתו הראשונה – בלה דון.
בימים הקרובים מתוכנן מבחן בית.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - התחלנו את השיעור רגע אחרי ירי על באר שבע, אמרתי לתלמידות.ים שרק למי שזורם להיכנס אני אהיה בזום, ונכנסו חמש. שיתפנו קצת בחוויות שלהם מהיומיים האחרונים, והתחלנו קצת לשוחח על העכשיו, ולנסות ליצור איזה פרספקטיבה ממה שאפשר, לדון באירועים שהתנקזו לכדי ההתנפצות האלימה שאנחנו חוות.ים. ניסינו קצת לדון בזה דרך השיעור שעשינו לפני כמה חודשים על מרד הבוקסרים ועל ייצוגים ושיח על אלימות, על איך מדברות על אלימות, איך אחת מוצדקת ואחת מוצגת כשטנית.
המשכנו קצת בדיונים על אל-אקצא, על ייצוגים ויזואליים יהודיים מסורתיים של המסגד, שסימנו אותו כ'תמונת מקדש' ועל השינוי ביחס למסגד, ואף תיאורים של רצון להסירו, החל מהמאה התשע-עשרה, ועל הנפיצות של התביעות הללו, שהיו קשורות גם להון והישענות על כוח קולוניאלי. המשכנו בהלאמת הדיון על הכותל והר הבית, אלחרם א-שריף ב-28-29 ובהתנגשויות האלימות בתרפ"ט בעקבותיהם, בהריסת הבזק של שכונת המוגרבים ב-67, זו שבעקבותיה נוצרה 'רחבת הכותל', ובמחתרת היהודית בשנות השמונים. דנו באופן שבו האירועים האלה משליכים על החרדה והנפיצות של המקום, ועל האופן שבו הדברים השפיעו על האירועים האחרונים. סיימנו בכך שעל אף שדיברנו כל השיעור על אלימות, הבנה של המקורות של אלימות, של מה עומד בבסיס ההתנפצות שאנחנו חוות.ים, היא קריטית כדי להתחיל ולבנות אופק אחר, טוב יותר, ושאולי זה יכול לנסוך אופטימיות.
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) – לא היה פשוט לחזור לזום, והאווירה היתה די מדוכדכת כשהתחלנו, אבל טוב שנפגשנו. דיברנו בהתחלה על הימים האחרונים ואיך הם מרגישים, ואז הקדשנו את השיעור למיתוס על "אורפאוס ואורידיקה" - קראנו ביחד ובקבוצות את הסיפור מהמטאמורפוזות, ואחר כך דיברנו על מה מייחד את הסיפור הזה, מה בו כל כך מושך. בחלק השני של השיעור הן קראו בלעדי את "אורפאוס מפנה את ראשו" של זך, והצטרפתי לדיון רק אחרי שהן כבר גיבשו דיעה על מה השיר ומה קורה בו. דיברנו על הבחירה בין האהבה לבין האמנות - בחירה שדיברנו עליה גם אצל אלתרמן. בסוף ביקשתי מהן לכתוב באופן חופשי בעקבות אחד השירים של רביקוביץ שקראנו בשבוע שעבר.
וגם ראינו קטע מהמחזמר שעלה בניו יורק לפני כמה שנים בעקבות המיתוס - hadestown :)
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - את רוב השיעור הקדשנו אתמול לדבר על המצב ותרגלנו את האפשרות לראות את המצב גם מנקודות מבט שאנחנו לא מסכימים איתן. דיברנו הרבה על ההיסטוריה של הסיכסוך, קצת נתונים על הפלסטינים והארגונים הפלסטינים השונים, והתגלגלנו לויכוח פוליטי לא קל אבל הצלחנו להוציא ממנו לא מעט ולנהל שיח מעשיר לכולםן, נדמה לי. חוץ מזה דיברנו על קאנט ועל הציווי הקטגורי כמקרה של ידע סינתטי א פריורי.
Comments