השבוע ה 31 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באונ' ב"ג. בשבוע הבא ניפרד ממחזור ב' אבל עוד קודם לכן, לא מוותרים ולו על דקה :
מחזור ב' (יב')
ספרות (ד"ר מורן פרי) - אתמול נפגשנו למפגש כמעט אחרון. רגע לפני. חזרנו קצת על "האף" ונתתי לבנות אפשרות לשאול שאלות ממוקדות שהכינו מראש. מצד אחד, אני עדה לחשש מבחינת הבגרות ומצד שני, חשה גם את ביטחונן והידע הנרחב והמקיף שלהן. למעשה, כל שאלה שנשאלה, כבר נענתה מצידן. ערכנו שולחן והענקתי לבנות מתנת פרידה קטנה והקדשה אישית. העלנו זכרונות על שלוש שנים מלאות שתמו, אך לא נשלמו. "זה לא נגמר, זה רק הסוף"..
פילוסופיה (יותם שטיינבוק) – השיעור ברביעי היה קצת משונה. ראשית, הוא התחיל באיחור בגלל הבגרות במתמטיקה, אבל שמחתי לראות שהתלמידים לא היו מוכנים לוותר על המפגש - אפילו שהוא היה מקוצץ.
בראשית המפגש הוזמנו לכיתה של אילן, לדבר עם השביעיסטים מעט על מה שמצפה להם. מתחת למעטה הציניות וההומור, נהניתי לשמוע את התלמידים מתארים את התהליך שעברו בשלוש השנים האחרונות, מתגאים בו ומדריכים את התלמידים הצעירים.
אחרי המפגש עם אילן וכיתתו נותרנו רק אנחנו. בשבועות האחרונים אנחנו עוברים תהליך של שחרור. לאט לאט אנחנו כבר לא יושבים בכיתה עם מורה, תלמידים וחומר שצריך להספיק אלא נמצאים במפגש רעים, שלפעמים מדברים על החיים, לפעמים על אקטואליה, לפעמים על פילוסופיה ולפעמים גם שותקים קצת ביחד. מנקודת מבט חינוכית, אני שמח בתהליך הזה שלאט לאט משחרר את התלמידים מהפוזיציה שהם החזיקו ב-12 השנים האחרונות ומעביר אותם באופן הדרגתי ואיטי לפוזיציה הבאה - בני אדם בוגרים שמתנהלים באופן עצמאי בעולם. בשבוע הבא נפגש בפעם האחרונה אחרי שלוש שנים ביחד...ברגעים כאלה עדיף לשים בצד את המילים היפות ולשתוק קצת ביחד.
מחזור ג' (יא')
ספרות (ענבל המאירי) - תחושת סוף השנה חזקה וגם משונה, או כמו שליהיא אמרה - מצד אחד השנה עברה נורא מהר ומצד שני נראה שהשנה הזאת התארכה כמו כמה שנים. ומה יהיה בשנה הבאה? אז התחלנו עם בחירת הנושא.
עברנו ביחד על האפשרויות אבל עדיין אין הכרעה כי לא כולן הגיעו, כך שבינתיים יש תיקו בין מגדר לבין מן המיתולוגי אל הפנטסטי. את "דון קיחוטה" לא הספקנו ללמוד השנה אז עשינו גיחה קצרה אליו.
התחלנו עם הדימוי המוכר כל כך של דון קיחוטה הנלחם בטחנות רוח, שנשאר רלוונטי גם למעלה מ-400 שנים אחרי. הקשבנו לשיר "זה הכל בשבילך", אליס מיד אמרה שהמשפט "לאן הברווזים / עפים כשהאגם קפוא" נלקח מ"התפסן בשדה השיפון", ודיברנו על התמימות של דון קישוט - האביר לפחות בעיני האהובה. ליהיא ומיכל ציינו את הטירוף של דון קיחוטה, שדעתו השתבשה עליו מרוב קריאה בספרי אבירים, אז לטובת נקודת מבט נוספת צפינו בריאיון של רועי חן בלונדון וקירשנבאום שמדגיש דווקא את חירות המחשבה, את החופש לדמיין וגם להשתגע.
אח"כ קראנו ביחד את ההקדמה לספר וניסינו להבין דרכה למה אנחנו נכנסות, מה החוזה שנרקם בינינו לבין סרוונטס, איזו עמדה הוא מציג לנו ביחס לרומן שכתב וביחס לספרות ולסדר החברתי של זמנו. צחקנו על העצות של הידיד, שחושפות את מראית העין של ספרות מתיימרת, וסונטת הדיאלוג בין החמור לסוס הצחיקה וגם הדאיגה את חלקנו ביחס לרעב שהגיבורים עתידים לסבול וביחס לסדרי העדיפות המשובשים והמשבשים של דון קיחוטה. מישהו מאיתנו שאלה - איך יכול להיות שסנצ'ו פאנסה הסכים להצטרף למסע שלו? התלבטנו אם להמשיך לקרוא אבל אחת מאיתנו הכריזה שאין לה כוח, אז עברנו לסיכום קצר (וחלקי) של מה למדנו השנה.
לא הספקנו לעבור על כל היצירות והפיתולים, אבל היה נחמד להעלות רגעים, תובנות, קטעי עלילות, שורות שנחקקו (המנצחת: "זה היה לפנים ולפני שנים"), תרגילי כתיבה, שההיזכרות בהם עוררה תחושות כמו בזמן התרחשותם.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - פתחנו בשיר "איך לקרוא לחתול" של המשורר המחזאי ומבקר הספרות האנגלי-אמריקאי, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1948, ת. ס אליוט. אחר כך קראנו גם שני קטעים קצרים משלו: "על הקושי בהגדרת אדם תרבותי", ו"פגמים בחינוך המודרני מנקודת מבט שמרנית-קלאסית". התלמידים התחברו לתובנות של אליוט. משם עברנו לקרוא קטע שיחה בין ז'אן פול סארטר ובני לוי מתוך הספר "תקווה עכשיו: השיחות מ 1980".
השיחה נשאה את השם "על האדם" ובו לוי שואל את סארטר שאלות נוקבות בעניין תפיסת ההומניזם שלו והתמורות שעברו עליו בהתייחסותו למושג זה. כך בעצם סיימנו את החלק על סארטר.
בשיעור השני, ולבקשתי, הגיעו יותם ובני כיתתו משכבה יב להסביר לנו ביתר פירוט מה צופנת בחובה השנה הבאה והאחרונה בדרך רוח, וכיצד כדאי לנו להיערך לקראת הבאות. קיבלנו סקירה ממצה ועצות מצוינות.
לבסוף קינחנו בשיר נוסף העוסק גם הוא בעולמם של חתולים, והפעם "שיר לחתול" לנתן זך.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - אתמול קראנו ביחד את מאמרו של נמרוד ברנוביץ' על זכרון מאו בסין הפוסט-מאואיסטית. עסקנו ביחס הביקורתי החריף כלפי דמותו של מאו בשנים הראשונות לאחר מותו בעקבות הקטסטרופה של מהפכת התרבות, ובמשמעות של הצעדים המהירים שנעשו על ידי מנהיגי המפלגה הקומוניסטית בכדי להגן על זכרו. דנו במשמעויות של ההחלטה שהתקבלה ב-1981 שלמעשה הפרידה בין מאו שנזכר כמנהיג דגול של הפרולטריון לבין אחריותו למהפכת התרבות, שיצרה "זכרון סכיזופרני" של מאו, ובחזרה של דמותו של מאו בעקבות האבטלה והאינפלציה הגואות בסוף שנות השמונים ובעקבות הטבח בכיכר טינאנמן ב-1989, שהובילו ל"שגעון מאו" בתחילת שנות התשעים, כמעין נוסטלגיה שהיתה בסיס לביקורת על הטמעת המסגרת של כלכלת השוק בסין בתקופת דנג שיאופינג - זאת תוך קפיטליזציה של דמותו של מאו עצמו והפיכתו למוצר צריכה. דרך המאמר גם ניסינו לחשוב באופן רחב יותר על התובנות ההיסטוריות שעולות מהפנייה אל חקר התרבות הפופולרית.
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) – מפגש אחד לפני אחרון! התחלנו מחזרה על השירים בעל פה שלמדנו (הם זוכרים בעל פה אפילו את "עוד אבוא אל סיפך". האמת שזה מטורף), ואז עשינו דיבור בקבוצות על ציפיות וחששות מהקיץ ומשנה הבאה.
אחרי חזרה על תסביך אדיפוס שלחתי אותם לקרוא סיפור של אתגר קרת, "תרכיז אוטו", וביקשתי מהם לחשוב יחד איך הסיפור של הגיבור קשור בתסביך אדיפוס (זה מה שקורה בתמונה ששלחתי). בחצי השני של המפגש דיברנו על ביקורת על תסביך אדיפוס ומופעים שלו בכל מיני יצירות תרבותיות, וקראנו שירים שדליה רביקוביץ כתבה על היחסים שלה עם בנה כביקורת או תגובה על הסכימה האדיפלית. זה הוביל אותנו לדיבור גם על שנה הבאה, ועל הקאנון הגברי שנעסוק בו, ועל איך מתמודדים עם ייצוגים בעייתיים ביצירות מעולות. בסוף בסוף שלחתי להם רשימה ארוכה של שאלות שקשורות ליצירות שקראנו השנה, וביקשתי שיבחרו שאלה אחת ויענו עליה בקצרה בכתב.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - את השעה הראשונה של שיעור הפילוסופיה האחרון של השנה הקדשנו, לבקשת התלמידים והתלמידות, לצפייה בסרט ״ליפול מגן עדן״, של המערכת, המציג פרויקט חינוכי אותו אני מוביל, התומך בחינוכם של 200 ילדי פליטים שגורשו מישראל ולומדים כיום באוגנדה. לאחר הצפייה שוחחנו על סוגיות אתיות, פילוסופיות, היסטוריות ופוליטיות העולות מהסוגייה ומהסרט.
בהמשך השיעור שיחה על בחינת הבגרות בלשון השנה, שעוררה הדים וביקורות, הובילה אותנו לדבר על בולשיט, או יותר נכון, על סיפרו של הפילוסוף האמריקאי הארי פרנקפורט: ״על הבולשיט״, הטוען שהבולשיט אינו פשוט השקר, אלא העדר כל מחויבות לאמת. בהמשך, דיברנו על ספר נוסף, פרי עטו של הפילוסוף קאסים קסאם, העוסק בחטאים אפיסטמיים- נטיות אנושיות העומדות בדרכנו לרכוש ולשמר ידע. הדיון הוביל אותנו לעיסוק במציאות הגלובלית בת זמננו, הכושלת בתאוריות קונספירציה, בטענות מופרכות מהיסוד ובעליית הקיצוניות.
דיברנו על ההבדלים בין המאפיינים של החטאים האפיסטמיים המאפיינים לעיתים את השמאל, קבלה של תאוריה ותפיסתה כממצא את מושג המציאות כולו, לעומת אלה המאפיינים לעיתים את הימין: ניתוק מוחלט בין תוכן האמירות לבין העדויות התומכות (או לא) בהן והתייחסות לעדויות סותרות כסוג של הטרדה בדרך להגשמת המשימה. היה סוער ומעניין מאוד.
Comments