17 שבועות בבית החינוך בדרום. אנחנו ממשיכים בשלנו וזה רק הולך ומשתבח משבוע לשבוע:
מחזור ב' (יב')
ספרות (ד"ר מורן פרי)
אתמול בשעות הבוקר, חבשה מורתו של בני כובע טיילים, ביקשה מהתלמידים להצטייד בחטיפים, הדפסנו דפי אוריגמי של חיות פרא, אוטובוס מנייר ואפילו נקבע מי יישב לצד מי, באוטובוס המדומיין. היה זה סיור בספארי והנסיעה שלא הייתה, לוותה בחידות ושירים. למחרת, הם "יצאו" לסרט כיתתי עם כרטיס מודפס. התבוננתי בהשתאות. טיול ללא תזוזה? סרט ללא בית קולנוע? אז יצאנו לכנס על תיאטרון שכלל שני מושבים מרכזיים, והבין ליטרלי, "כל העולם במה".
באופן פרדוקסלי, יצאו התלמידים לספוג מעט תרבות; במושב הראשון ראיינה דקל שי- שחורי את ארז דריגזס ("חזרות"). ארז סיפר על תהליך הכתיבה, על תיאטרון בתוך תיאטרון, השחקנים הקהל והעלה תובנות מעניינות. במושב השני, שוחחה ליאורי- הררי עמדי על "מלכת האמבטיה" לחנוך לוין ועל הקשרו לסיפור העקדה התנכ"י. אם להודות על האמת, יותר מכל, התבוננתי בבנות וראיתי כיצד הן אימצו את השפה הספרותית, שפת התיאטרון והשירה.
איני יודעת מה לקחו עימן מהכנס, אני לקחתי את הגאווה בקבוצה קטנה אך מרשימה, שהרוח בה ובה הרוח.
פילוסופיה (יותם שטיינבוק) - אתמול המפגש התנהל בפורמט של שיחות אישיות, בהן עסקנו בשני נושאים. הראשון, סיום של הצעות המחקר לקראת ההגשה שלהן בתחילת השבוע הבא. השני, החזרת מבחני הבגרות, חשיפת הציונים ודיון אישי עם כל תלמיד ותלמידה על ההישגים שלו/ה בשלוש שנות הלימוד המשותפות שלנו. השיחות היו טובות, לעתים אמוציונליות, אבל עם הרבה אהבה הדדית והסתכלות קדימה.
היסטוריה (ד"ר ערן בוכלצב) – עבודות החקר. כרגיל 😊
מחזור ג' (יא')
ספרות (ענבל המאירי) - התכנסנו לשיעור קצר הפעם כי חיכה לנו הכנס "כל העולם במה" של הספריה הלאומית. התחלנו עם השיר שאליס קראה בערב השירה של דרך רוח, "המריצה האדומה" של ויליאם קרלוס ויליאמס.
אליס קראה לנו שוב את השיר וסיפרה איך הגיעה אליו - דרך הספר "אשמת הכוכבים" של ג'ון גרין, וסיפרה גם על ההקשר שבו מופיע השיר בספר. נזכרנו גם בשיר אחר של ויליאמס שלמדנו בשנה שעברה ("כל מה שרציתי לומר").
אח"כ דיברנו על מאפייני הסיפור הריאליסטי. קראנו ארבעה מאפיינים (עפ"י מנחם בריקנר) ובדקנו כיצד הם מתקיימים בנובלה "האף". שחזרנו ביחד את המקומות הספציפיים של ההתרחשויות (העיר, הגשר, הכנסיה, מערכת העיתון, המספרה...), זיהינו את מאפייני החברה והתקופה (על הכרכרות והמעמדות שבה), תהינו אילו אירועים מתקבלים על הדעת ותואמים את המציאות (הדיאלוג בין איוואן יאקובלביץ לאשתו, למשל, נשמע לכולן סביר ביחס למערכת יחסים עכורה בין שניים), התעכבנו על הדמויות ומאפייניהן ובהן צורת הדיבור שלהן, והעלינו כמה שאלות הנוגעות לעצם טיבו של הז'אנר (ואם קיים בכלל "ז'אנר בטהרתו") ולרווח שכקוראים (וככותבים) אנחנו משיגים מעירוב בין ז'אנרים.
משם המשכנו לכנס - למפגש עם ארז דריגס, השחקן ומיוצרי הסדרה המדוברת "חזרות" (שגם הוא דיבר, בין היתר, על הרווח שבעירוב בין ז'אנרים!) ואח"כ כל אחת נכנסה לסדנה שבחרה. נשמע בשבוע הבא איך היה לכולנו.
פילוסופיה (אילן בר דוד) - חצינו את השיעור לשני חלקים לא שווים: בשעה הראשונה קראנו שיר של יהודה עמיחי ואף הספקנו ליישר קו עם הסוגיות אצל דייויד יום. בחרתי הפעם את השיר "אדם בחייו" משלוש סיבות: האחת – הוא יפה.
השנייה – הוא מדגים היטב התכתבות עם יצירה אחרת (קהלת). השלישית – לוודא שספר קהלת, הספר הפילוסופי בעל התפיסה הדטרמניסטית (בחירה חופשית היא אשליה), מוכר לכולםן. ובכן, שיר יפה בעיני הקורא/ת הוא. לא כולם חשבו כמותי.
תירצתי זאת שאינם מכירים את ספר קהלת לכן הקישור והעולם האסוציאטיבי לא עלה יפה אצל כולם. מיד נטלתי ספר תנ"ך לידי ופתחתי בקריאה דרמתית – הכל הבל. הבל הבלים (וקפץ עוד לינק במוחי לשירו של אבידן "קהלת הצעיר", בו הוא ממיר את המילה "הבל" עם המלים "אבל" ו"חבל"). הסכמנו עם העובדה שכותב טוב ראוי שיהיה גם קורא טוב, דיברנו מה בין השפעה לחיקוי, ולבסוף קראנו חלק מספר קהלת.
הצהרתי שראוי הדבר ואף נאה שתלמידי פילוסופיה נהדרים.ות כמותםן יקראו בו ויכירו. משפטים רבים מתוכו ודאי מוכרים כפתגמים "אין חדש תחת השמש"; "מה שהיה הוא שיהיה" וכו'. מרוצה ושמח שהתוודעו לראשונה לקהלת, השארנו זמן לשאלות על הגותו של יום.
חזרנו בקצרה על עיקרי הגותו הפילוסופית, ופתע האורלוגין היכה חמש. החלטנו פה אחד שניפגש. על במת העולם נרשמנו לאירוע המרכזי לשיחה עם ארז דריגס מהסדרה "חזרות", ואחר כך התכנסנו – כל אחד ואחת לפי תחום העניין האישי – לקבוצת לימוד סביב טקסט מתוך מחזה כלשהו.
בחרתי את "מלכת אמבטיה" לחנוך לוין, ולקבוצה הזו הצטרפה עדי, סטודנטית למשחק מתיאטרון בית צבי. הנושא בקבוצת הלימוד סבב סביב תפקידה של האמנות בחברה, והטקסט של לוין הדגים ביקורת חברתית חריפה ואת התגובות שכנגד.
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - המשכנו את הקריאה במאמרו של שחר רהב על יחסי האינטלקטואלים והמדינה בסין. הגענו ללב דיונו של רהב, שבו הוא מצביע על כך ששנות התפוררותה של סין לאחר מותו של יואן שה-קאי ב-1916 ועלייתם של אילי המלחמה - שנים בהן היתה מצויה בסין בשפל פוליטי - היו אלה שאיפשרו את התסיסה האינטלקטואלית של התקופה, שבאה לידי ביטוי מובהק בתנועת הארבעה במאי שראשיתה בהפגנות כנגד ההסכמה לדרישות האימפריאליסטיות היפניות בהסכמי ורסאי ב-1919. זאת לעומת איחודה המחודש של סין בידי הגואה-מין-דאנג בהנהגתו של צ'יאנג קאי-שק והנהגת מדיניות האחדת המחשבה ומסעות הטיהור כנגד הקומוניסטים, וכמו המדיניות שהנהיג מאו למן שיחות יאנאן במובלעת הקומוניסטית בצפון מערב סין.
דנו בטענתו של רהב כי לא אידיאולוגיה היא שהיתה קשורה להצרת צעדיהם של האינטלקטואלים, אלא הכוח שעמד בידי המשטר, ולכן היתה תקופת אילי המלחמה התקופה בה מנעד הפעולה שממנו נהנו האינטלקטואלים רחב ביותר.
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) – המשכנו עם הפרקים הראשונים של ספר בראשית: קראנו שוב את פרקים א' וב' והשווינו בין סיפורי הבריאה וסגנונות הכתיבה בכל פרק, ומשם קראנו את פרק ג' ודיברנו על ההבדלים שעולים ממנו בין בני אדם לחיות ובין האדם לאלוהים. השיעור כולו התנהל בקריאה נפרדת בקבוצות בחדרים ואז התקבצות יחד כשהם חולקים את המסקנות שהגיעו אליהן בחדרים, ולפעמים אני ממש כיביתי את הוידאו ואת האודיו ונתתי להם לנהל את הדיון בלעדיי.
בסוף המפגש ביקשתי מהם לכתוב מחדש את סיפור גן עדן ולשנות בו פרט מסוים, לא חייב להיות משהו גדול, ולנסות לכתוב מה ההשלכות של השינוי הזה. היה שיעור נעים וזורם במיוחד, אני לא בטוח למה; לא הספקנו לדבר על הפרק השבועי של "הפוליטיקאי" ולא הספקנו לקרוא את הטקסטים העיוניים שרציתי שנקרא (של אריך פרום ושל יובל נח הררי), אבל נשלים את זה בשבוע הבא.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - עסקנו אמש בסוגיה הנמצאת בלב השיח הציבורי בימים האחרונים: האם יש מקום לחייב אזרחים להתחסן? חילקנו את הכיתה לשני חדרי זום כשכל קבוצה היתה צריכה להגן או לטעון כנגד ההצעה.
כשסיימנו, חזרנו לכיתה ועל כל קבוצה היה להציג את נימוקיה ולאחר מכן לענות לטיעוני הקבוצה היריבה. סיימנו בקריאת מספר פוסטים שעלו בימים האחרונים ודנו בסוגיה. בגדול, הקבוצה מאוד בעד החיסונים אבל נדרש היה מאמץ להבחין בין העמדה ביחס לחיסונים לדיון בסוגיית חירות הפרט ותפקיד המדינה. בסוף שאלנו מה סוקרטס ואפלטון היו חושבים על העניין (יתכן שדברים מאוד שונים אחד מהשני).
コメント