תשעה שבועות של שכרון הרוח בבית החינוך באונ' ב"ג. שוב התארחנו במרחב הנהדר של בית יציב:
מחזור ב' (יב')
היסטוריה (ד"ר ערן בוכלצב) - חג החנוכה שימש לנו מצע להמשך הדיון בעיצובם של זיכרון קיבוצי ותודעה היסטורית. הכרנו 3 אופנים בהם סופר סיפור החג: בספר מקבים, בספרות חז"ל ובתנועה הציונית.
בחנו את ההבדלים בין הסיפורים השונים, את התפיסות החברתיות שהם מייצגים ואת הבסיס ההיסטורי שממנו צמחו. הכרנו את הגישה שביקשה הציונות כתנועה לאומית להדגיש (נס לא קרה לנו) אלו מול תפיסה פסיבית של הגלות המתבטאת בציפייה לנס. זאת על רקע הטענה שיש בציונות חזרה לימי המקבים, תוך שינוי של היסודות האמוניים המנחים. על בסיס זה קראנו תיאור של נחום סוקולוב אודות ביקורו בגטו ונציה, ואת שלילת הגולה הטמונה בהם, והמשכנו בקריאה במאמרו של שלום ברון "גטו ואמנציפציה" המבטא את התודעה ההיסטורית של הרפורמה והציונות גם יחד בשלילת הגולה. תודעה זו באה לידי ביטוי בהשחרה של ימי הביניים היהודיים תוך עיוות הנתונים אודות התקופה.
ספרות (ד"ר מורן פרי) - השיעור אמש, התקיים לראשונה מזה זמן רב, בכיתות אמיתיות; לוח, כסאות ושולחנות. התלמידות שמחו כל כך להיפגש שוב, אך גם ציינו שנדרש מעט זמן להתרגל, לשוב ולשוחח.
ואכן, בתחילת המפגש הורגשה מעט מבוכה לצד השמחה, גישושים ראשוניים, מצב מוזר. השיחה על ההזרה המחודשת שבפגישה הפיסית ניפצה את ההשתהות שבדיבור והמבוכה. לפתע סכר של סיפורים אישיים, אסוציאציות ורגשות נפרץ.
היינו זקוקות לכך. את השיעור הפעם ניהלו ליזה וחן. בקריאה יסודית ורגישה, הן העניקו דיון ופרשנות לסיפור "הינומה". הבנות עסקו בסיפורה של שושנה כסיפור של חוסר תקשורת בין נערה צעירה לחייל או"ם במרחב לימינלי.
שושנה מבינה כי זוהי מערכת יחסים כמעט בלתי אפשרית, דבר שעורר אצלנו את השאלה האם אפשר לייצר אינטימיות גם מבלי לדבר? המחסום הדיאלקטי, יצר בין שושנה לחייל שפת התנועות. תנועות ידיים והבעות פנים.
שושנה והחייל מפתחים שפה משלהם וקשר משלהם שלא מצריך הרבה מילים. אחת התלמידות העירה, שגם כקוראת היא חשה בחוסר התקשורת הזו. המשפטים לא היו מובנים תמיד, כך גם סדר הדברים וקו העלילה. לעיתים, ציינה, עליה היה לשוב ולקרוא פעם נוספת. חוסר התקשורת של שושנה וחייל האו"ם, אם כן – מועצם ומועבר גם לקורא. סיפורה של שושנה, הוא גם סיפור חניכה נשי. היא רוצה להשתייך לקבוצה אחרת ויוצאת למעשה למסע התבגרות.
המסע כולל רפלקטיבה פנימית, וכאן, ציינו התלמידות, נפגשות נעימה ושושנה. לקראת סיום, התחלנו בקריאת "בדמי ימיה" של עגנון ונמשיך לקרוא אבו במפגש הבא.
פילוסופיה (יותם שטינבוק) – אתמול התקיימה בחינת הבגרות בפילוסופיה. מקווים, בעצם בטוחים שהתלמידים עמדו בה בכבוד.
מחזור ג' (יא')
היסטוריה (ד"ר אבי-רם צורף) - אז לצערנו התוכניות השתנו, ומפני שקיבלתי הודעה באמצע היום שאנחנו צריכים להיכנס לבידוד, היום כולו התהפך, ובמקום לערוך סוף סוף מפגש בכיתה חזרנו לזום והתחלנו קצת מאוחר, אבל לפחות הצלחנו להיפגש למרות הכל. עסקנו ברקע לפרוץ מלחמת האופיום. דנו בתקופת היחלשותה של שושלת צ'ינג ובסיבות להיחלשות זו. הצבענו על עלייתן של האגודות החשאיות השונות, שביטאו את חוסר שביעות הרצון מהשלטון המנצ'ואי ובמרד שהובילה אגודת הלוטוס הלבן בין השנים 1796-1804.
לצד הדיון בקבוצות ההתנגדות בתוך סין לשלטון המנצ'ואי, עסקנו גם בהתפתחותו של המסחר בקנטון במהלך המאה השמונה-עשרה, ובסיבות שהובילו להפיכתו לנמל היחיד שבו התנהל סחר החוץ הסיני. דיברנו על הרצון הסיני להשיג אפשרות של פיקוח על סחר החוץ ועל סוחרי החאנג שהיו השכבה המתווכת בין החצר הקיסרית לבין הסוחרים האירופים. דנו במאזן הסחר שהתגבש בקנטון והתבסס על הביקוש העולה לתה, שהפך להיות מוצר צריכה מרכזי בבריטניה, ושהמקור לו היה הסחר עם סין - מה שגרם לכך שמאזן הסחר נטה בבירור לטובת סין, שלא היתה זקוקה לייבוא של כמות דומה של מוצרים מבריטניה.
ההבנה של המאזן הזה היא מבחינתנו בסיס חשוב להבנת האופן שבו הפך האופיום למוצר שובר שוויון שדרכו ביקשה בריטניה לשנות את המאזן. המשכנו בדיון במשלחת מקרטני ב-1793 שביקשה לשנות את מערכת היחסים בין סין לבריטניה ולתבוע חלקת אדמה שתשמש כנקודת מסחר שבה ייהנו הבריטים מסמכויות שיפוט אוטונומיות, ובסירוב הסיני לניסיון זה. בשולי הדברים ניסינו לערוך השוואה בין התנאים שאיפשרו את הסכם נרצ'ינסק ב-1689 ואת עיצוב מערכת היחסים בין סין הקיסרית לאימפריה הרוסית לבין התנאים שעמדו בבסיס הסירוב הסיני למשלחת הבריטית כמאה שנים לאחר מכן.
ספרות (ענבל המאירי) - במפגש (הפיזי והמשמח כל כך!) התמקדנו בניסיון לסכם את חוויית "הגלגול" שלנו. מה נזכור מהנובלה בעוד כמה שנים? הייתה הסכמה גורפת שאת הבוקר שבו התעורר גרגור סמסה משינה טרופה וגילה שהפך לשרץ ענקי, אף אחת לא תשכח, וגם לא את המוות שלו. שירלי ושלומית אמרו שיזכרו את המנקה שהתייחסה יפה לגרגור ואת ההתנשאות שלו כלפיה. ליהיא אמרה שתזכור את המצוקה של גרגור, שהתעורר כל בוקר בארבע כדי לפרנס את משפחתו ויצא לעבודה שסבל ממנה. נירית אמרה שתזכור איך הוא התבונן בארוחת הערב שבה גרטה והאמא הגישו אוכל לשלושת הדיירים. רון אמרה שתזכור את פינוי החדר ע"י האמא והאחות. כמה מהבנות סיפרו שהן שיתפו את ההורים בחוויית "הגלגול" ושיחד איתן הם רצו לדעת מה קורה והצטערו על מותו של גרגור. דיברנו עוד על המודרנה וההומניזם ששמים את האדם במרכז, ועל החשיבה המערבית הדיכוטומית.
אחרי שקראנו את בורחס וחלוקת בעלי החיים מתוך "אנציקלופדיה סינית שכותרתה 'אימפריה שמיימית של ידע מיטיב'", יצאנו לתרגיל כתיבה: לבחור דבר ולמיין אותו באופן שפורע את סדר החשיבה המקובל. כך נוצרו מיונים מפתיעים, למשל: בני אדם שחיים בסרט, שלא אוהבים להיות בחוץ, שצריכים שאמא שלהם תעיר אותם בבוקר, שלא אוהבים קינדר, נתן גושן... או: רכבים ששייכים לקיסר, שמופיעים בסדרות טורקיות, שמשמשים לחטיפות... ועוד עלו מיונים משונים של בגדים (מטעיני אנרגיה, לנמוכים, בצבעים חמימים), ושל סדרות ישראליות (כמו סדרות שנצפות ע"י ראשי ממשלות). אחרי ההפסקה דיברנו על "אפשרויות כניסה" לנובלה דרך שאלות, ועברנו למאמר של אייל דותן ששואל - "מי אתה גרגור סמסה?"
קראנו קטעים מהמאמר שמתמקדים בחוסר האפשרות לדמיין איך גרגור נראה באמת, במאפיינים החרקיים והאנושיים שלו שהם ייחודיים לו, ובהיעשות-שרץ שאינה מרד אלא בריחה - מהמנהל, מהעבודה, מהחובות למשפחה (ומעריצות השעון, כמו שמישהי מאיתנו הוסיפה). המשכנו עם המאמר של נעמה הראל ששואלת מה קורה בנובלה להנגדה הבסיסית של אדם-חיה: איך הנובלה מספרת על ההיווצרות שלה ואיך היא חותרת תחתיה.
כדי להמחיש את ההבדל שבין היחס לבעלי החיים עד המודרנה ולאחריה, קראנו קטע קצר על משפט שנערך בצרפת במאה ה-15 למשפחת חזירים שתקפה והרגה ילד בן חמש (השופט פסק שהחזירה הבוגרת אשמה ברצח ובאכזריות וגזר עליה עונש מוות, ואילו הגורים זוכו מאשמה כי, לדברי השופט, היו ילדותיים מכדי להבין את חומרת מעשיהם - סיפור שהדהים לחלוטין את הקבוצה, שהתקשתה להאמין שאכן כך היה, ועוד בצרפת!).
מנקודת מבט זו קראנו את פרשנותה של הראל על הפעמיים שבהן נדחק גרגור באלימות לחדרו, אל מחוץ לסף האנושיות, באמצעות כלי התבונה וההומניזם (העיתון על הסמליות שבו והתפוחים בהקשרם המהופך לסיפור הבריאה ולמיתוס של וילהלם טל).
פילוסופיה (אילן בר דוד) - לשמחתנו אנו שוב בבית יציב. הנוכחות יציבה, מצב הרוח של "האני" של כל אחד ואחת גם כן. אם כן, פתחנו בסוליפסיזם: האדם יכול להטיל ספק בעולם החיצוני, העולם שנמצא (או לא נמצא) מחוץ למחשבות של "האני" שלו, אך לא ב"אני" העצמי שלו. נזכרנו בקוגיטו של דקרט וקראנו את הסיפור הקצר שכתב רוברט ואלזר "זהו! אותך תפסתי" להמחשת הרעיון. דנו בסיפור ונגענו בקושי של ההיחלצות מתוך האני אל העולם החיצוני, ואיך לעזאזל בונים גשר יציב החוצה.
הו, אפיסטמולוגיה! חשקה נפשנו, או "האני" שלנו, לביטוי הקושי בצורה פואטית אז פנינו לדן פגיס וקראנו את החלק הראשון של השיר "מוח". ראינו שהוא "מגלה לפתע / שנולד. / רגע קשה. / מאז הוא טרוד מאוד.
הוא חושב / שהוא חושב ש / והוא סובב סובב: / איפה המוצא?". חשבנו על זה מעט והגענו למסקנה: עלינו לקרוא את הפרק "חופש ודטרמיניזם" לריצ'רד טיילור. האם זה עזר לנו? מי "אני" חכם וידע.
קראנו יחד את שלושת הסעיפים הראשונים והתלקחה אש ועלתה סערת הויכוח השמיימה. נמשיך לקרוא בשבוע הבא וננסה להבין אם הסערה נוצרה מוקדם מדי, ולאן פנינו משם.
מחזור ד' (י')
ספרות (עידו פלד) - התחלנו את השיעור בצפייה בכמה פרסומות שהתלמידות שלחו מראש כדי לדבר על המוסכמות החברתיות שהמפרסמים עושים בהם שימוש כדי לעורר הזדהות עם המוצר. כל זה כדי להסביר את ההבדל בין ההזדהות שהפרסומת מבקשת לעורר לבין הניכור אצל ברכט, בהמשך לשבוע שעבר. קראנו שוב את הסיום של "האומר כן" ודיברנו על הסגנון השכלתני והרציונלי ובה בעת בלתי מוחשי וא-ריאליסטי. צפינו בקטעים מתוך הפקה אמריקאית של המחזה ובשיר "alabama song" מתוך עלייתה ונפילתה של מהגוני. בסוף המפגש צפינו בפרסומת של רועי כפרי למילקי, שצוחקת על ההזדהות שפרסומות מבקשות לעורר בנו, ובפרסומת נוספת שבחרה אחת התלמידות.
התנסות הכתיבה הייתה לכתוב בנקודות מה הם האמצעים שדרכם הפרסומת מנסה לעורר הזדהות. בין לבין דיברנו קצת על המצב: הבנות שאלו אותי אם יהיה סגר בחנוכה, ואחרי שצחקתי שהן שואלות אותי שאלתי מה דעתן על המצב ועל ניסיונות הסגר הנוכחיים.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - פתחנו בתרגיל בו התבקשו התלמידים/ות להסביר כמה ממשפטי המפתח באפולוגיה בהם מציג סוקרטס את משנתו. בהמשך, התגלגלנו לשוחח על מגפת הקורונה, על החיסונים החדשניים ועל הדיון הציבורי, ובפרט החרדות הציבוריות ביחס אליהם. הצגתי מספר דוגמאות לאמונות וחרדות רווחות בציבור שמקורן באי הבנות או באמונות שקריות. התחושה היתה שלא רק שהתלמידים מצאו עניין רב בדיון אך בעיקר, שהיה חסר להם שיח רציני בסוגיה המסעירה את כולנו. חזרנו לסוקרטס ואת המשך השיעור הקדשנו לסיום הקריאה של האפולוגיה.
Комментарии