שבוע רביעי של לימודים בבית החינוך שלנו באונ' ב"ג. אל תפספסו את כל העושר/אושר הזה:
מחזור ד' (יב')
ספרות (עידו פלד) - המשכנו עם אלתרמן, עם "השיר הזר". הוא היה משמעותית אניגמטי ומורכב יותר מהשירים שקראנו בשבוע שעבר. התחלקנו לקבוצות וכל צוות מישקל בית אחר - זה היה אתגר לא פשוט, אבל אחר כך עברנו ביחד על הבתים וזיהינו את כל הצורות והחריגות שעיצבנו את התלמידים היטב. דיברנו על היחסים בין הדובר והשיר ובין הדובר לאמא, ועל היכולת של אלתרמן לשלב בין תכנים אגרסיביים ואלימים לבין שפה אסתטית ומוזיקליות מרגיעה.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - השיעור הוקדש אתמול לחזרה על סוקרטס, שעבור מספר מצטרפות מאוחרות לתכנית, היה גם המפגש הראשון איתו. התלמידות (והתלמיד) קיבלו מספר ציטוטים מרכזיים מהאפולוגיה והקריטון עם מספר שאלות. הם למדו כיצד להשתמש במפתח מראה המקום בטקסט והשתמשו בו כדי למצא את הקטעים בדיאלוג בהם עליהם לחפש את התשובה לשאלה. היו לנו שעות של עבודה מוצלחת ושיחה מהנה. להמשך השנה, קיבלנו את הצעתה של אחת התלמידות, ליה, והתלמידים יציגו, לאורך השנה את פרקי החזרה על הנושאים השונים.
מחזור ה' (יא')
ספרות (עדי חבין) – "לחזור הביתה" - מה מעוררות המילים האלה, כל אחת בנפרד ושתיהן ביחד? (מיד התברר: הן מעוררות הרבה). למשל: חום, ביטחון, שגרה, הפוגה, אמא, אבא, אחים, הטוב ביותר, שלי. אבל גם: בדידות, תחושה של סוף, געגוע, שעמום. דרך האסוציאציות האלו, שנגעו בעיקר במושג "בית", העלו התלמידות הרבה אזורי משמעות. חשבנו על "לחזור". האם באמת אפשר? האם הבית שאליו חוזרים נשאר כפי שהיה? האם אנחנו?
התלמידות תיארו בבדיחות הדעת כל מיני חוויות קיצוניות ומטורפות שהן חוות בבית הספר ובבית: חזרה הביתה מאשפוז, תלמיד שחשמל את המנהלת, ילד שמאיים לדקור תלמידים ומורים, ילדים שרצים עירומים במסדרונות, מציתים מיטות, אחות שחוזרת פעם אחר פעם למוסד גמילה. אחרי חוויות כאלה, מה זה "לחזור"?
רימון העירה: גם אם לא קורה כלום, אפילו אם רק יצאנו לזמן קצר ובינתיים אף אחד לא היה בבית ושום דבר לא זז – עדיין הצטברה בחדרים שכבת אבק נוספת. משהו השתנה, והשינוי עומד בדרכה של האפשרות "לחזור". לבית, לארץ, לעיר, לאיש או לאישה, לצבע השיער המקורי, לקרסול בלי קעקוע, לאף בלי נזם.
"אי אפשר לטבול באותו נהר פעמיים", אמר הרקליטוס, וקראנו את דבריו אלה ועוד משפטים נוספים שמחדדים את רעיון השינוי שעומד בבסיס הדברים ומסבך את האפשרות של "לחזור". כמה מפחיד, אבל גם כמה משחרר הרעיון הזה. דרכו הצגתי את הנושא שלנו לשבועות הקרובים: "אודיסאה".
קראנו שלוש דוגמאות של שיבות הביתה: "איתקה" מאת קוואפיס, "אודיסס" מאת חיים גורי, ומונולוג מתוך "קיץ" מאת אדית וורטון (אמנם לא קשור לחומר המיתולוגי, אבל בהחלט קשור לחזרה הביתה). ניסינו להשוות ביניהן: במה מתמקד כל טקסט? איזו נימה מלווה כל אחד? גם מבלי להכיר את חומרי הרקע או את ההקשר, התלמידות מיד הצביעו על "יעד" כאלמנט שמעניק מסגרת ל"דרך"; על האפשרות להתאכזב מהחזרה; על הניסיון להביא איתנו הביתה משהו מהעולם האחר שבו ביקרנו, כדי לשנות את הבית הזה ולשפר אותו.
פילוסופיה (שי זילבר) - לא מדובר רק בהבנה של המציאות. אלו לא שאלות מנותקות. העמדות של הפיתגוראים מכניסות לפילוסופיה אידיאולוגיה, ולא דנות דיונים אונטולוגיים ממגדל השן. התפיסה של הרקליטוס, היא ראיית עולם חוויתית. כל רגע אינו דומה למשנהו. הכל משתנה תדיר.
הרעיון הוא להבין את הרעיון. במה שונה הגישה של אנכסימנדרוס מתאלס קודמו ואיך אנכסימנס פיתח את הגישה של מורו? איך החשיבה האנושית השתכללה? במילים אחרות, עשינו את מה שעשו בפעם הראשונה הפילוסופים הקדם סוקרטים, חשבנו על המחשבה.
מחזור ו' (י')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – ד"ר חן שטרס ואילן בר דוד:
למה אין למורים אינטליגנציה רגשית? לעתים זה גרוע יותר, הם מפגינים אדישות ומעוררים בנו כעס גדול. הנושא הזה עלה בפתח השיעור במסגרת דיון חופשי שמציק בבטן ואמור להיות קשור לפילוסופיה. הנושא נגע באופן אישי למרבית התלמידים והם שיתפו בלהט בחוויות של אטימות מצד מורים בבית הספר. בעקבות השאלה הבנו מיד שישנה כאן הכללה מתוך מקרים פרטיים. הזדמנות טובה ללמוד מהי אינדוקציה. ומהי דדוקציה? הם יסבירו לנו בעצמם בשיעור הבא תוך מתן דוגמאות. נוצר דיון חשוב כשלעצמו שעזר לנו לחדד גם מהי שאלה פילוסופית. הדיון היה בעיקרו ניסיון להבין את מערכת היחסים התקשורתית בין מורה לתלמידיו ואת המניעים להתנהגויות ספציפיות. זוהי תפקידה של הפסיכולוגיה לחקור את ההתנהגות האנושית, ואילו הפילוסופיה מתמקדת בניתוח התפיסות שלנו ובשאלות שדורשות את ניתוח המשמעות של המונחים שמבטאים אותם.
אט אט דעך להט הדיון ולהט חדש בדמות נאום הגנה עלה. המשכנו לקרוא את דברי סוקרטס מול מקטרגיו והסבריו לכך שכל המתיימרים לדעת משהו הודות לשליטתם המרשימה באומנותם הם לא בהכרח חכמים גדולים גם "בעניינים אחרים חשובים ביותר", ובדיוק בנקודה זו לדעת סוקרטס נוצרה צרימה ש"האפילה על חוכמתם". התלמידים התקוממו וטענו שסוקרטס "מעצבן ומתנשא". אך עם הקריאה והבנת הסיטואציה בה הוא נמצא חלקם כבר פחות נטרו לו טינה.
משם עברנו לדבר על אירוניה, ציניות וסרקזם. מה לעזאזל ההבדל ביניהם? הבאנו דוגמאות לרוב וראינו שלעתים קרובות נוצר בלבול כשהציניות מוחלפת בטעות באירוניה. האירוניה היא בדרך כלל בלשון כשנוצר פער בין המשמעות המילולית המפורשת לזו הסמויה (שמתכוונים אליה), ויכולה להיות גם אירוניה מצבית שההפך מהמצופה מתרחש, למשל כשתחנת כיבוי אש עולה באש. חשוב לנו לדעת להבדיל משום האירוניה הסוקרטית שהדגמנו גם אותה. הציניות מתייחסת לאדם בעל גישה שלילית ומלגלגת, המפקפק בכך שאנשים פועלים מתוך ערכים או מתוך טוב לב. הזכרנו שבעולם העתיק היו הציניקנים אסכולה פילוסופית שהאמינה כי החיים הטובים הם חיים מתואמים עם הטבע וחופשיים ממוסכמות או ממגבלות חברתיות. הזכרנו את הציניקן המפורסם ביותר דיוגנס שהעז לומר לאלכסנדר הגדול "לזוז ולהפסיק לחסום לו את השמש" בתגובה לשאלתו אם הוא יכול לעשות משהו למענו. והסרקזם? יש בו לעג ועוקצנות.
לבסוף קינחנו עם שתי הדגמות מוחשיות: צפינו בקטע ההומוריסטי "אוי אוי אוי" מתוך "קצרים", והאזנו לשיר של אביתר בנאי "כלום לא עצוב". אז הכל כרגיל. תם שיעור רביעי עם משימות בבית.
Comments