מחזור ה' (יב')
ספרות (עדי חבין) – רק מעט תלמידות בשיעור, ואלה שישנן, קשה להן להתרכז. אני מציגה בפניהן את הסופר קארל צ'אפק ושולחת אותן (בתחינה) לקרוא את הרשימה הקצרה שלו "מקרה מוזר", שבה הוא מתאר את הופעתה הפתאומית של כוס בירה על גג בית, כתופעה מסתורית ובלתי מוסברת, בלתי ניתנת לפתרון. במאמצים חזרנו למסך לדיון, והתלמידים מוסחי הדעת הצליחו קצת קצת להציל את כבודם, כשהצביעו יפה על ההזרה שצ'אפק עושה לאירוע טריוויאלי למדי והפיכתו את המובן מאליו ללא מובן אליו.
בדומה לשיר של שימבורסקה שקראנו בשיעור שעבר, גם כאן, הם אמרו, יש ניסיון להעיר את המבט ולקלוט באמצעותו את הדברים שקל להתעלם מהם, לפטור אותם כסתמיים ולא להקדיש להם מחשבה יתרה. השווינו בין הפעולה הזאת, של הפיכת המוכר לזר, למסתורי, לבין הנעשה ביצירות אחרות שבהן עולמות פנטסטיים, יצורים ואירועים פלאיים. מה הדומה והשונה בין הטכניקות האלה, איך כל אחת מתייחסת למציאות דרך העולם הבדיוני, ואיך הן מתקשרות לנושא השנתי שלנו, ה"לא ריאליסטי"? דיברנו על השאלה הזאת, בניסיון להרחיב את ההגדרה שלנו את הנושא. לא היה קל להחזיק את המרחב הכיתתי הווירטואלי, ובמחצית השנייה של השיעור שחררתי את התלמידות לקריאה עצמאית של הסיפור "האיש שידע לעופף". לא נורא, הן עוד ישלמו ריבית בצורת עבודה לבית.
פילוסופיה (שי זילבר) - הזמנו את התלמידות למרחב פתוח (אך מוגן!) לקדם את כתיבת עבודת החקר שעודנה מדשדשת כמעט אצל כולן. הרעיון היה לנצל את הזמן לכתיבה, לקריאה, להתלבטויות, לשיתוף ולהחלפת רעיונות. כמה תלמידות נכנסו לדקות ספורות לסירוגין, אחרות העדיפו לכתוב לבד ולא מול כולם, ובפועל בסופו של דבר נשארתי עם שחר, שכותב על סוקרטס ושופנהאואר ויחסם אל המוות. דיברנו על העבודה ואף קידמנו אותה בכתיבה. התמקדנו בבניית הפסקה, בחשש שלא להיצמד לטקסט שעליו נשענים, בבניית סדר נכון ובשאלה מתי הכתיבה סוטה מהנושא.
מחזור ו' (יא')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – אור פיינר ואילן בר דוד:
השיעור אתמול נפתח באזעקה שתוזמנה בדיוק לשעת המפגש, וזימנה את שוהם לפתוח בשאלה שמעסיקה אותה, באשר לתפקיד החינוך בטרור ואחריות בתי הספר וההורים למעשי טרור. השאלה הובילה למחשבות נוספות על מאבקים בין דוריים, על גישות תועלתניות למוסר, והיה בה גם מקום לכעס ואי נחת שמזמנת התקופה. לאחר שהתכנסנו כולם עצרנו לעת עתה את הדיון בשאלה הזו, ועברנו לנושא השיעור.
השיעור הוקדש לקריאה כפולה -- פוליטית ופואטית -- בשיר "אני המזרחית" מאת עדי קיסר. בשיעור הראשון, צפינו בעדי קיסר מבצעת את השיר באחד מערבי הערספואטיקה. אך עוד לפני שנגשנו לצפייה, התרעננו במושגים ובמסגרת המחשבה שמלווה אותנו מתחילת שנה - מהו קאנון ומהם תהליכי הקאנוניזציה, מה בין התקבלות להתנגדות, מי הם קובעי הטעם ושומרי הסף, ומה בין הביקורת הממוסדת לקביעות הקהל הרחב. חזרנו למבקרים שהכרנו ולביקורת שהשמיעו, וזיהינו שוב כיצד הם חושפים את המנגנונים הפוליטיים שחבויים תחת שיח האיכות והטעם שבמסגרת הקאנון הספרותי. מצאנו שוב אצל בורדייה את הקביעה כי התרבות משמשת מכשיר לשיקוף, שעתוק והגנה על הבידול בין המעמד הגבוה לנמוך, ואצל וולף את הבידול המגדרי, שמדיר הלכה למעשה נשים ממרחב הכתיבה.
ביקשתי מהתלמידות להוציא מחברות ועטים ולכתוב את השאלה "איזו ביקורת על הקאנון ותהליכי הקאנוניזציה מושמעת בטקסט?". מתחת לשאלה ביקשתי שיניחו על הדף אסוציאציות לתשובה שעולות בהן בעת הצפייה בביצוע השיר. צפינו פעם אחת וחזרנו לדיון. לתלמידות היה לא פשוט להגיב. הן החלו להעיר הערות צד (שבפני עצמן, תמיד מובילות אותנו אל דיונים עשירים) אבל הפעם מיהרתי לעצור את ההסטה והתעקשתי שיגיבו על הטקסט שצפו בו דווקא, ובעזרת מסגרת המושגים על הקאנון דווקא. הקטע דחוס וגדוש ובצפייה ראשונה עשוי להמם את המאזינים, ובכל זאת, אמרתי, שאני מוצאת ערך בתרגול מחשבה תחת מגבלה מושגית ופרספקטיבית, והצעתי, שנחזור ונצפה שוב בקטע. הפעם, אמרתי, כתבו במחברת בזמן הצפייה מילים ומשפטים שמהדהדים אל מרחב השיחה שלנו. לאחר צפייה נוספת הצלחנו להתכנס לדיון ולמקם את ההקשר האתני, התרבותי והישראלי של השיחה. ביקשתי מהתלמידות להסתכל על המרחב שבו מבוצע השיר ולהגיד מה הן מבינות על החלל, על הסטינג ועל הנראות הויזואלית - חושך, לילה, אנשים עומדים, עמדת הגברה, קריאות, מחיאות כפיים. אמרנו שזה נראה כמו הפגנה. אמרנו שזה נראה כמו מסיבה. אחר כך אמרתי שזהו ערב שירה. שאלנו במה הוא שונה מערבי הקראת שירה אחרים שראינו או שדמיינו. אמרנו כמה מילים על ערספואטיקה, על שירה מדוברת ועל שירה כתובה, על עדי קיסר ועל הגל המזרחי החדש, והתקדמנו לסיום דרך צפייה בקטע נוסף שבו מציגה עדי קיסר בעצמה את הדרך שלה אל השירה ואת המוטיבציה להקים את הערספואטיקה כתשובה למוסד הספרות הישראלי -- הגברי, האשכנזי, האליטיסטי, התל-אביבי -- שלא היה לה, לזהות שלה כאישה מזרחית, מקום בו. דרך הדברים האלה סיכמנו את מהלך הביקורת על הקאנון שמלווה אותנו מזה שישה שיעורים, ויצאנו להפסקה.
לאחר ההפסקה חזרנו לאותו השיר, אבל הפעם אל השיר הכתוב, המודפס. אמרתי, שנכנסנו אל הספרות לכאורה מהדלת הלא נכונה. ומיקמתי מחדש את השיחה הפוליטית בהשוואה לשיחה הפואטית. מה בין המחבר בשר ודם למספר? מה בין המוען הממשי למוען הפנימי, הדובר? מה בין השיחה הפוליטית לשיחה הפואטית? מה מקומה של ההיסטוריה והביוגרפיה? ומהו מקומו של הקורא? ושוב הובלנו אל שיחה במסגרות חשיבה, והפעם במסגרת השדר, או הסיטואציה התקשורתית. הצגתי את המושגים ופרטתי את רכיביהם, ולאחר מכן חילקתי את הכיתה לשתי קבוצות עבודה. בקבוצה, ביקשתי מהתלמידות לנתח את הסיטואציה התקשורתית תוך התייחסות לרכיביה השונים: מי הוא "המוען", הדובר/ת? כיצד ניתן לאפיין אותו? מי הוא "הנמען"? כיצד ניתן לאפיין אותו? מהי הסיטואציה התקשורתית? מה סוג היחסים שמתקיימים בין המוען לנמען? כיצד ניתן לאפיין את השיחה שמתנהלת ביניהם?
העבודה בקבוצות הייתה מרוממת רוח ממש. התלמידות תרגלו קריאה צמודה ובחנו שורה אחר שורה כיצד מתאפיינת המוענת (כאישה מזרחית, שהיא בת תערובת, ויודעת את התרבות המערבית ההגמונית וגם את התרבות המזרחית מבית, ולא מפחדת, ועוד), הנמען, שהסתבר כנמענים, רבים מול אחת, קונצנזוס מול שוליים, "שמיים כחול לבן שלכם" מול "אני המזרחית". התאספנו חזרה והקבוצות הציגו את התשובות שכתבו בחדרים.
את המלאכה שהתחלנו בכיתה ביקשתי מהתלמידות להשלים בבית במשימת כתיבה שיעלו לקלאסרום.
מחזור ז' ( י' )
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – יעל איזנברג ונוריאל פריגל:
נוריאל -
עם החזרה לזום המתעתע, היום הגענו לסיום יחידת הלימוד של החיים הראויים לחיות והחשיבה הביקורתית, אם כמסייעת ואם כמונעת. המשכנו עם משל המערה וסיימנו אותו ועם אפלטון לעת עתה. ההבנה של משל המערה כמציג את המצב הטבעי של האדם והאפשרות או אי האפשרות לצאת מן המערה, לקחה אותנו לכל מיני כיוונים: גזענות, שנאת זרים, התנהלות היום-יום, השאלות המשתקות, החיפוש אחרי האיזון העדין של החיים של ביקורת ושל הנאה. תלמידה אחת אף סיפרה על שינוי דעה קדומה שלה ואיך התהליך התרחש. שמחתי מאוד על כך, בראש ובראשונה על האומץ שלה לספר ולדבר על עצמה כך, ושני לכך שהדוגמה שהביאה אישרה שהמשל והרעיון בו הועברו.
את השיעור סיימנו בדיון על ציטוט מספרו של ג'ון סטיוארט מיל הנהדר, על כך שעדיף לחיות עם הספק ובחיפוש התשובות, ובכך בלתי מרוצה, מאשר להיות חיה או כסיל מרוצה ושמח בבורותו. הקטע עורר דיון ער ולשמחתי כך הובן החיבור למשל המערה וכך לכל יחידת הלימוד, ויותר מכך, בשיעור של יעל התלמידות עשו את הקישור בין שני השיעורים דרך טקסט זה. כך השיעורים התחברו לדיון אחד רציף ומקיף. לבסוף שלחנו אותם לתקוע סופגניות, כך שלפחות כשאין תשובות לסתום את השאלות, יש מה שיסתום את הקיבה.
יעל - בחצי השני של המפגש דרדרנו את הדיון על יציאה מהמערה לשוליים הסהרוריים והקדשנו את השיעור לנושא שהוא צו השעה: פייק ניוז ותאוריות קונספירציה.
קראנו את הדיאלוג "שוסטר" של חנוך לוין, שבו שיח הטלת הספק הולך ונעשה מופרך מרגע לרגע. אך עם כל מופרכותו – מה ההבדל העקרוני בינו לבין הטלת הספק התמידית שמובלעת בעיסוק הפילוסופי? איך אפשר לדעת מתי אנחנו יוצאים מהמערה ומתי איבדנו את זה לגמרי? האם יש שוני עקרוני בין השאלות שבעזרתן שוסטר מפרקת את כל הגנותיה של בת שיחה לבין החקירה הצולבת הסוקרטית? למרבה המזל היה איתנו נוריאל שהצביע על הבדלים משמעותיים בין השיטה הסוקרטית לבין השטוחיזם השוסטרי, אך מה שברור הוא שהשאלה שהיא שואלת – איך אפשר לדעת שמשהו אמיתי – היא שאלה רצינית, וכן שהיא רואה את עצמה כמי שפועלת במסורת הסוקרטית, והייתה חותמת בחפץ לב על הציטוט שקראנו לפני ההפסקה, ומבכרת חיים נטולי סיפוק של פילוסופית אמיצה על פני חיים של כסילות מאושרת. העמדה הזו, כפי שאמר נוריאל בחצי הראשון, מעניקה לה בפני עצמה סוג של סיפוק. איך נוכל לא ליפול בעצמנו לאותה מלכודת?
Comments