מחזור ה' (יב')
ספרות (עדי חבין) - שיעור רשמי ומעונב. ביקשתי מהכיתה לקרוא בבית את ״חתונתה של גליה״ של א.ב. יהושע, והן אכן עשו את זה. אספנו רשמים: ״האיש שבור״, ״סיפור מצמרר״, ״מזכיר קצת את ׳אל הרופא׳״. הצעתי לתלמידות להתחשב בתחושות הראשוניות שלהן בקריאה, גם אם הן תחושות של בלבול, מצוקה, ניכור, ולהתייחס אליהן כחלק מהפעולות של הטקסט עלינו, מיחסי הגומלין שלנו איתו, כנקודת מוצא לדיאלוג איתו. ביקשתי מהן לציין את הנקודות בסיפור שתפסו אותן, הקשו עליהן, בלבלו אותן. המפגש עם עץ הזית, נהג האוטובוס המוזר, שלישיית האקסים של גליה, ההתנהגות של הדובר. אלו בדיוק הקטעים בסיפור שחשוב יהיה להתעכב עליהם (ובבוא העת, אולי, גם להציג אותם כחלק מהתשובה לבגרות…).
שאלנו לגבי הסיפור הזה את השאלה החוזרת השנה: מה בעצם משייך את הסיפור הזה לתחום ה״לא ריאליסטי״? האם מדובר במציאות בדיונית פנטסטית או שכמו שראינו במקרים אחרים השנה, הפנטסטי נובע מתודעת הדובר ומהאופן שבו הוא חווה את העלילה? דריה מיקמה את הסיפור בקטגוריה השנייה, כסיפור שמתחולל בעיקר בחוויה הפנימית של הדמות, סיפור שהוא מסע חיצוני וגם פנימי. ניסינו להגדיר מה הן אמות המידה של מסע: נקודת מוצא, נקודת סיום, תחנות, תהליך כלשהו. השווינו בין מסעות שונים שנתקלנו בהם בשנתיים האחרונות. המסע של אודיסאוס, למשל, לעומת המסע הכושל ב״האף״, מסע שלא לימד ולא שינה גיבור שסירב ללמוד ולהשתנות. מה פשר המסע כאן? דריה הציעה שזה מסע התגברות על אהבה נכזבת, ואריאל הוסיף תשוקה לא ממומשת, וזה יפה, שני היבטים שבאמת מופיעים בסיפור. ולמה הגיבור בעצם יצא למסע הזה? דריה הציעה, כדי לבדוק למה לא הוא זה שגליה נישאת לו. קמילה הציעה שאולי עוד יש לו תקווה לשנות את המצב. גם סוג של מזוכיזם, אולי רצון לחבל, אולי צורך להיווכח מעל לכל ספק, מנינו גם את האפשרויות האלה.
אחרי שהצבנו את המסגרת הזאת לבחון דרכה את הסיפור, חזרנו אליו לקריאה שנייה, הפעם חופשיות מהצורך ״להבין״, ועם יותר אורך רוח לשים לב לפרטים.
הציטוט מ״הרופא וגרושתו״ שמציב הקשר והשוואה; סצנת הפנייה הנואשת לעץ הזית החרב ומעמד הסנה הבוער שמרחף מעליו; בחנו את האוטובוס שאליו הגיבור עולה, ואריאל אמר שיש בסיפור הרבה מטען אירוטי, וזה גם משתקף בנשיקה הנואשת של הגיבור לתבליט הנמר. כשהגענו לתיאור הנהג, היה רגע של גילוי כשסחטתי מהן את התיאור שלו ואת הדמיון המוזר שמסתמן בינו לבין עץ הזית (״אההההההההה!״). סיימנו את הקריאה עם הופעתם של שלושת האקסים של גליה, כל אחד וסיפור האהבה הספציפי שלו, נתח המימוש שבו הוא זכה, במעין סולם שבתחתיתו ניצב הדובר שלא זכה מגליה הכחלחלה בכלום. דיברנו על הספציפיות של שלושת הגברים, מצד אחד, ומצד שני על הקיבוץ שלהם יחד כמעין קרברוס, או דמויות ממעשייה.
עצרנו כאן את הקריאה, בחרנו שאלת בגרות משנת 2018, והתלמידות פנו לכתוב תשובה לה, על פי הסיפור. נבחתי עליהן שיורידו את הראש ויכתבו.
בשיעור הבא נבדוק יחד את התשובות.
פילוסופיה (שי זילבר) - בחשש מה הפלתי על הכיתה מאמר באורך של כמעט 30 עמ'. הקדמתי שהטקסט כתוב בלשון שווה לכל נפש, מעשיר ועושה סדר, וביקשתי שלא יבהלו - מה שנספיק נספיק, ויצאנו לדרך עם פרופ' הלברטל ומאמרו על "מאמינים ואמונה".
שאלות היסוד עוסקות בשאלה אם אמונה היא יחס פרופוזיציונלי או לא, אם אפשר להחליט להאמין, אם אפשר לצוות להאמין. ה"תיבול" לשאלות היה בין השאר של בובר, קהלת, הרמב"ם, ליבוביץ ברנרד וויליאמס ויום. כל סוגיה הובילה לשאלות משנה ולדיונים ערים - לפעמים ערים מדי - אבל בסופו של דבר רעיונות חשובים חילחלו ושאלות היסוד טלטלו.
מחזור ו' (יא')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – אור פיינר ואילן בר דוד:
פתחנו את השיעור בחופש ודטרמיניזם, ריצ'ארד טיילור לקח אותנו למסע לבחינת העולם שנראה לנו כקבוע ומוגדר עד לאחרון פרטיו. קראנו והרהרנו יחד אתו מהו הניסוח של התזה המטפיזית של הדטרמיניזם, והאם באמת לכל דבר קיים ישנם תנאים קודמים, ידועים או בלתי ידועים, שמובילים בהכרח לתוצאה שלא הייתה יכולה להיות שונה מכפי שהיא. יש מי שטען (מקרב התלמידים) שהדטרמיניזם הוא אמת לאמיתה ואין לנו שליטה אמיתית על כלום, אנחנו סוג של בובה על חוטים שלא רואה את החוטים.
המשכנו לקרוא את הסעיף על דטרמיניזם והתנהגות אנושית ואולי הביטחון המופרז בדטרמיניזם החל להיסדק. משם המשכנו לקרוא את הסעיף על דטרמיניזם ומוסר ומה משתמע מהחיבור בין השניים: האם אדם יכול בכלל להיות מוסרי, בעל מידות טובות או רעות, אם אדם זה לא יכול להימנע מלהיות מה שהוא או לא יכול להימנע מלעשות מה שעשה? התלמידים קיבלו עשר דקות לסכם בכתב את הסעיף הזה, נוצר דיון והזמן תם.
בשיעור השני -- לא יאמן! -- השלמנו את הקריאה המשותפת שלנו בבארטלבי!!!
המעתיק הפסיבי, החוטי, המביט אל הקיר, הצליח בדרכו -- הנסוגה, החידתית -- לצופף, להצחיק, לבלבל, להחזיק, לחבר, לפזר, להרגיז, להתיש, לקומם, להדביק, קבוצה אחת, בבניין אחד, בכיתה אחת למשך שישה שיעורים.
הצחוק הגדול שליווה את הקריאה התחלף בסיום, נוכח הסוף הבלתי צפוי, המרוקן, בתחושה לא מפורשת עדיין -- שנצטרך עוד לחשוב עליה -- של איזו מין תהיה עגומה ואפילו חוסר סיפוק על שלא קיבלנו תשובה ברורה לחידה של בארטלבי.
מלאכת הקריאה תמה וזו העת למלאכת הפירוש, המחשבה והכתיבה. התלמידות ימשיכו לעבוד השבוע, זה השבוע השלישי, על תרגילי הכתיבה שלהם שעוסקים בחידה של בארטלבי דרך אותו סירוב מתעתע שזיהינו בו. את תרגילי הכתיבה הן יגישו בכתב בשבוע הבא, ונמשיך לחשוב את החידה הדביקה והאוורירית -- בארטלבי.
מחזור ז' ( י' )
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – יעל איזנברג ונוריאל פריגל:
השבוע אני ונוריאל תכננו את המפגש אחרת מבדרך כלל: במקום לחלק אותו בינינו לשני חצאים, הובלנו את כולו ביחד סביב נושא המשותף, המיתוס של נרקיסוס.
נוריאל התחיל את השיעור מהטענות של דקארט לקיום האל, ודרך הצגתן והדיון בהן סיכם את הקריאה שלנו בדקארט בחודש האחרון. הוא הוביל את הדיון להשוואה בין מחשבה מיתולוגית ומחשבה פילוסופית על האלוהות. בלי לשים לב עברנו מדיבור על דקארט לדיבור על מושג המיתוס – מהו, בשביל מה הוא קיים, איזו חשיבות יש בו לחברה המספרת אותו, איזו מין אמת הוא מחזיק. דיברנו על המיתוס כשפה לדבר בה על המציאות, כשהשאלה אם יש בו אמת מדעית/היסטורית או לא אינה בהכרח חשובה. כדי לעגן את כל הרעיונות האלה ביצירה ממשית, עשינו היכרות עם "המטאמורפוזות" של אובידיוס והתחלנו לקרוא את שירו על נרקיס ואכו.
השיר עורר התלהבות רבה, ואני ונוריאל נדרשנו לאורך הקריאה לנווט את הספינה בסערת ההערות והמחשבות של התלמידים, כך שמצד אחד יהיה מקום להתעכב על שאלות יפות (כמו: האם יופי חיצוני באמת מספיק כדי שכולם יאבדו את הראש בגללך? האם מי שיודע שהוא יפה נעשה בשל כך מושך פחות, או אף יותר? מה ההבדל בין אל הנהר והנהר עצמו?) ומצד שני לא נאבד את הקשב והסבלנות, ומצד שלישי נתקדם בקריאה. כך קראנו ודיברנו עד להפסקה ולסוף השיר.
אחרי ההפסקה קראנו טקסט נוסף – את ההמשך המדומיין של אוסקר וויילד. בטקסט קצר זה, הנימפות מנחמות את הבריכה על מות אהובה נרקיס, כי הוא היה כה יפה. הבריכה עונה להן בלי להבין ממש על מה הן מדברות: "אבל אני אהבתי את נרקיס, כי כאשר שכב על גדותיי והיה מסתכל בי, הייתי רואה בראי עיניו את יופיי אני"... כעת התמסרנו לשטף המחשבות ודיברנו על נרקיסיזם, על אהבה נרקיסיסטית, על מידת ההיתכנות של אהבה לא נרקיסיסטית, על הקשר בין השתקפות והד, על הקשר בין פילוסופיה וספרות, ושוב על אהבה ועוד אהבה. הרגע האהוב עליי בשיעור היה כשנוריאל ציטט משפט שלפיו "האהבה היא אי בים של הוצאות", אבל כולנו שמענו בטעות "אי בים של אוצרות", והפלגנו במחשבות על המטאפורה המופלאה הזאת, אי בים של אוצרות...
בחלק האחרון של השיעור התבוננו בכמה ייצוגים של המיתוס על נרקיס ואכו באמנות (הספקנו בינתיים שלושה: קאראוואג'ו, ווטרהאוס, דאלי. בשיערו הבא נמשיך עם ייצוגים נוספים). התלמידים ניסו לחשוב על ההבדלים ביניהם, אילו מין פרשנויות הם מבטאים למיתוס ומה מוצא חן בעיניהם בבחירות האמנותיות הציירים. נפרדנו עם משימת כתיבה מאתגרת שנתן נוריאל, ואני סקרנית לשמוע בשבוע הבא איך התלמידים התמודדו איתה (את המשימות עצמן לא נקרא, שכן הן מיועדות לעיני הכותבים בלבד ויוטמנו בקפסולת הזמן שיפתחו בכיתה י"ב): כתבו את המיתוס האישי שלכן על עצמכן.
Comments