מחזור ה' (יב')
ספרות (עדי חבין) - קבוצה קטנה היינו, רק דריה, לי־בת וישי האורח, שהוא בכלל תלמיד יא אבל קורא וחושב איתנו במחויבות מאוד ראויה לציון. עוד לפני שהשיעור התחיל, ליד פינת הקפה, שמחתי. שמעתי את לי־בת וישי מדברים על זה שהם הלכו לישון מאוחר כי הם קראו את הפרקים שביקשתי מהם לקרוא מתוך "פיתול כפול" (או, "בטבעת החנק"?). ישי אמר שהוא לא התאפק והמשיך לקרוא הלאה, כי אי אפשר לעצור ברגע המותח. לי־בת ענתה לו "אבל זה כל הקטע". ובאמת עם תחילת השיעור דיברנו על זה שהנובלה התפרסמה בהמשכים, בעיתון, וה־cliff hangers שיש בה באמת בנויים באופן משוכלל ומושך על ידי ג'יימס. שמחתי מאוד גם מזה שהשלושה תקצרו את הפרקים הקודמים היטב, מתוך ערנות רבה לפרטים. וכך המשכנו לקרוא. על הלוח התחלנו לאסוף פרטים על הדמויות, ניסינו לעדכן אותם כל פעם שהתגלה משהו חדש. על הלוח השני – השערות שמתחילות להיווצר (אולי הילדים מיילס ופלורה רצחו את פיטר קווינט ומיס ג'סל, שעכשיו חוזרים לנקום?). מאוד התפעלתי מהקשב של השלושה לטקסט. ישי האורח, למשל, היה מאוד דרוך והצביע כל פעם על רגעים שבהם המספרת מסיקה מסקנות, מציגה אותן באופן משכנע, אבל למעשה אין כל סיבה להניח שהיא צודקת. נשבעת, לא רמזתי שום דבר בכיוון הזה. למען האמת, זה כל מה שעשינו בשיעור. קראנו את הנובלה, עצרנו כל כמה זמן לוודא שהכל ברור, קצת השווינו בין התרגום החדש לישן (גילינו כל מיני הבדלים מאוד משונים), ובלי ששמנו לב הגיעה השעה 19:30. עוד קצת ועוד קצת, עד סוף הפרק, וכך אני כמעט פספסתי את הרכבת.
פילוסופיה (שי זילבר) - אחת הפצצות ששיגר ליבוביץ' אל העולם הדתי היא קביעתו כי אין דבר קדוש בעולם. ביקשנו להבין מה כוונתו, מדוע חשב כך ולמה אכן מדובר ב"פצצה".
התשובות היו בחלקן מהאוטומט או מהבטן וביקשתי שהן יתבססו על הרקע של שלילת התארים הרמבמית: ההבנה שאי אפשר לומר על האל דבר ולא ניתן לייחס לו תואר משום שהללו יגשימו את האל, יפגעו בשלמותו או יפצלו את מהות האל כביכול, כשיוסיפו לו נספח לעצמיותו.
מכאן עברנו לקרוא את קטעים מהגותו של ליבוביץ' בנושאים מרכזיים: השגחה, תפילה, אלילות, דת ומדע. כל אלו על רקע ההבחנה שיצר בין ידע, מסקנות, צרכים, קוגניטיבי, אמת ושקר, לבין ערכים, רצון, קונאטיבי, טוב ורע. מה שהוביל אותו לטעון שאמונה אינה מה שאני יודע על אלוהים אלא מה שאני יודע על חובתי כלפי אלוהים, שכל כולה "מלמטה למעלה" ולא "מלמעלה למטה".
החומרים היו קשים לעיכול, לא רק לדתיות שבכיתה, ולמרות שלקראת הסוף נראה לי שהתלמידות "איבדו את זה", משהו חלחל.
מחזור ו' (יא')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – אור פיינר ואילן בר דוד:
אכזבה הסתובבה באוויר: אור חולה. החלק הספרותי יימנע מהםן, לפחות במפגש הנוכחי. פתחנו את השיעור בשאלה: האם לאדולף אייכמן היה חופש בחירה להתנהג באופן אחר למרות הנסיבות הלא מלבבות של היותו בגרמניה הנאצית? הייתה זו שאלה שביקשתי שיגלגלו בראשם לאור מאמרו של טיילור על חופש ודטרמיניזם.
קראנו את תפיסתה של חנה ארנדט שבאה לסקר את משפט אייכמן בירושלים והתעניינה במשטרים טוטליטריים. היא רצתה לראות ולהבין איך אייכמן היה מסוגל לעשות דברים איומים כל כך ולהצליח לישון בלילה, וגילתה שהוא לא היה הסדיסט המרושע שציפתה לראות אלא משהו מסוכן לא פחות: אדם לא-חושב. היא לא ראתה אצלו את הטירוף של היטלר למשל או את האלימות של נאצים כלפי יהודים שלא בירכו אותם ב"הייל היטלר!", אך בכל זאת דאג בצורה יעילה ביותר לשלוח מיליוני אנשים אל מותם. הוא עצמו לא חשב שעשה משהו רע מכיוון שלא עבר על שום חוק ולא הרג אף אדם במו ידיו. הוא הרי חונך לציית לחוק, אומן למלא פקודות וכל האנשים סביבו נהגו כמוהו. ארנדט כינתה את הרוע של אייכמן "בנאלי" משום שהיה זה רוע של בירוקרט, של פקיד. הוא היה אדם רגיל שנתן להשקפות הנאציות להשפיע על מעשיו. ובכן, האם הוא יכול היה לנהוג אחרת?
נזרקו מחשבות שונות לחלל הכיתה אך כדי לשכלל את התשובה המשכנו לקרוא את טיילור. קראנו עוד שני סעיפים, "הכרח סיבתי מול הכרח לוגי" ו"חופש". התלמידים נתבקשו לחלץ את הטענה מהסעיף של הכרח סיבתי והכרח לוגי ולכתוב אם מסכימים או מתנגדים בעשרים דקות. חלקם הקריאו מה הבינו וחלקם טענו שלא ירדו לעומקה של הפסקה האחרונה. הבהרנו אותה כשבמקביל התפתח דיון מעניין על ההבדלים בין שני סוגי ההכרח. התעכבנו מעט על ההסבר של מהי סתירה לוגית. ונתנו דוגמה: "אני גם באוניברסיטת בן גוריון וגם לא באוניברסיטת בן גוריון". אך משפט כגון "אני גם בבאר שבע וגם בתל אביב בו זמנית" הוא לא סתירה לוגית משום שאפשר להניח למשל שיש מושגי זמן שאפשר להיות בשני מקומות בו זמנית.
חזרנו לאייכמן, רובםן טענו שהוא לא היה נתון באף סוג של הכרח לעשות מה שעשה, וכי אינו יכול להסתתר מאחורי העובדה שהוא תוצר של מדינה טוטליטרית של הנאצים שלא היה בה כמעט שום מקום לחשיבה עצמאית. כהוכחה לכך טענו שלא רק בחר באפשרות הגרועה אלא אף שכלל אותה ביזמתו והגיע ל"יעילות" מרבית כדי להצטיין בעבודתו למען קריירה מצליחה.
משהו בסגנון הכתיבה של טיילור מכביד עליהם למרות שהוא בהיר בדרך כלל. יש מי שטען כנגדו שהוא חוזר על עצמו חוזר על עצמו חוזר על... ואחרים השיבו שפה קבור היופי: הוא מוודא הבנה תוך התקדמות בטיעון. כך או כך נשלחו מבטים משוועים לסיכום. התחלנו בעל פה והובטח להרחיב גם בכתב.
מחזור ז' ( י' )
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – יעל איזנברג ונוריאל פריגל:
(נוריאל) - מי ידע כמה בודהיזם הוא אנליטי ומתודי ועם זאת מחובר בלשד עצמותיו לעולם ולקיום עצמו (סליחה על האירוניה). לאחר חזרה קצרה, התחלנו בארבע האמיתות הנאצלות המקבילות לאבחון, סיבה, תרופה וריפוי, הן-הן היציאה לדרך וגם תמצית התורה הבודהיסטית. משם עברנו ל 12 החוליות וראינו איך כל חוליה מכריחה את זו שאחריה, ואיך הן חלק ממה שכולא אותנו בקיום, קרי מעגל הסמסארה.
הכיתה לא הפסיקה לשאול שאלות ולנסות להבין, להתעמת, לערער, להזדעזע ולצחוק. אז הגענו לדובדבן שבאמצע העוגה, היגיון ארבע הפינות של נגרג'ונה והספקנות הלוגית המרהיבה של הבודהיזם: אי היתכנות היווצרות הדברים. אוהו! מה שזה שעורר בכיתה, מכל עבר, ניסיון להבין שוב ושוב, זה גם זרק אותנו לספקנות של דיוויד יום, לחיים הפרקטיים ואיך הלוגיקה מביסה הכול, כולל את עצמה. היה מעניין לראות כמה הכיתה מטמיעה שככל שמעמיקים בניתוח הפילוסופי, הרוח נוסקת (ולמרות הכבדות שבכך). ואנחנו רק באמצע הדרך, שבוע הבא נסיים ולא ניאחז בזה יותר וננהג כאילו מעולם לא היה.
(יעל) - בחלק השני של המפגש חזרנו לשאלה "איך נוצר יש", ששברנו עליה את הראש בשיעור של נוריאל, אבל מזווית ספרותית, עם סיפורי בריאה מרחבי העולם. חילקתי את הכיתה לקבוצות וכל אחת מהן קיבלה ספר מסדרת "מיתולוגיות" של הוצאת מפה (כך שהייתה קבוצה סקנדינבית, מצרית, הודית, סינית וכן הלאה). הקבוצות קיבלו עשרים דקות לאתר ולקרוא את סיפורי הבריאה בספרים שקיבלו ולחשוב איך להציגם בכיתה. ואז, במשך שעה קצת מבולגנת אבל בהחלט כיפית, הקבוצות הציגו את המיתוסים, איירו אותם על הלוח ועמדו על נקודות השקה מעניינות ביניהם. האווירה הייתה סקרנית ושמחה, והאיור המשותף על הלוח שהלך והתגלגל מקבוצה לקבוצה יצא מוזר להפליא. מאז תקרית הקעקועים המבאסת לפני כמה שבועות רדפה אותי שאלת הגיבוש החברתי של הכיתה, והאפשרות של מי שקצת אאוטסיידר/ית להרגיש בה בנוח, ולכן שימח אותי בעיקר שבהיבט החברתי היו שילובים טובים והצלחות לא טריוויאליות.
Comments