שבוע שלישי של לימודים בבית החינוך שלנו באונ' ב"ג. הנה תצטרפו אלינו לכמה דקות, מי יודע לאן תגיעו?
מחזור ד' (יב')
ספרות (עידו פלד) - התחלנו עם הנושא הראשון של השנה - "כוכבים בחוץ" של אלתרמן. קראנו את "בדרך הגדולה", ודיברנו מתוכו (ארוכות) על פרוזודיה: משקלים, סוגי חריזה, מצלול, צזורות, ומישקלנו את השיר במלואו. התלמידים היו גיבורים.
אחרי ההפסקה קראנו כמה ציטוטים מפורסמים על ספרות, וביקשתי מהם לבחור כמה שהכי סיקרנו/עיצבנו/ריגשו, ודיברנו עליהם (אחד של גתה ואחד של סי אס לואיס). דיברנו מתוכם על הקשרים בין לאומיות, דת וספרות - לאורך השבועות הקרובים נמשיך להתייחס למקורות הספרות והתפתחות המושג.
לאחר מכן דיברנו קצת על מה כל אחד עושה כדי להירגע, ואז קראנו את "היאור" - שיר מרגיע ומלחיץ מאוד של אלתרמן.
פילוסופיה (ד"ר רמי גודוביץ) - את השיעור הקדשנו להדרכה בה זכו התלמידים בספריה. התלמידים למדו כיצד להשתמש במשאבי הספרייה השונים, כיצד לחפש חומרים אקדמיים וזכו לכמה עצות נפלאות כיצד לבנות את עבודת החקר. בסיום ההדרכה חזרנו לכיתה וערכנו סבב בו התלמידים סיפרו על נושא עבודתם ויעצו זה לזה כיצד להמשיך את תהליך המחקר.
מחזור ה' (יא')
ספרות (עדי חבין) – שאלנו את עצמנו "מה זה ספר?" ממה הוא עשוי, מה מאפיין אותו, מה יש בו. אמרנו עלילה, דמויות, נושאים. אבל גם פרקים, משפטים, מילים, אותיות. אבל גם דיו ונייר, והעצים שמהם עשוי הנייר, וממדים, ומחיר, וכל מיני אנשים שעבדו עליו, ערכו אותו, כרכו אותו, ארזו אותו, תקעו אותו על מדף נידח בחנות. חשבנו בהמשך לזה גם על המקום "ספרייה" – מקום שמשלב את כל הצדדים האלה של ספר; זה מקום פיזי שצריך להיות גדול, עם חדרים, עם מדפים חזקים דיים, עם כיסאות, שולחנות, שואב אבק טוב, כרטיסי קורא, קטלוג, ספרניות מומחיות כמו ולריה. אבל זה גם מקום אחר, רוחני, שמפגיש את הדמויות, הקולות, הרעיונות, הסופרות והסופרים, תחומי הידע.
אחרי התזכורת הזאת המשכנו בקריאת ההרצאה של של ניל גיימן, ״מדוע העתיד שלנו תלוי בספריות, בקריאה ובחלומות בהקיץ״. נעזרנו בה כדי לחדד מיומנויות קריאה בטקסט עיוני: חילקנו את הטקסט לפסקאות, סימנו משפטי מפתח וניסינו לחשוף את השלד שממנו עשוי טקסט, את הטענה שמובילה אותו ואת האופן שבו הכותב מציג ומגבה את הטענה הזאת.
התעכבנו על כמה משפטים ורעיונות שערורייתיים ממש: העובדה שכל האנשים בעולם, גם הם "אני" בפני עצמם; העובדה שכל מה ש"יש" סביבנו, היה פעם יציר דמיון של מישהו/י; העובדה שספרים מאפשרים לנו לתקשר עם המתים, עם אנשים שהיו ואינם, עם תקופות, שפות, ארצות, חברות שלא נותר מהם זכר – אבל סיפורים שהם סיפרו לא רק קיימים עבורנו, אלא ממש נוגעים בנו. (אנחנו צוחקות מבדיחות ששקספיר כתב ב־1600?! מזדעזעות מגורלו של אגממנון שנרצח בתוך אמבטיה לפנה"סית?!)
חלק מהרעיונות שגיימן הביע בצורה של טקסט עיוני, פגשנו שוב, בטקסט מסוג אחר: השיר "חשוב על זולתך" מאת מחמוד דרוויש. ראינו כמה קטן שיר לעומת מאמר, כמה מעט סימנים יש בו, וכמה הנוכחות של כל אחד מהם דרמטית. הסתכלנו על הסוגריים המרובעים והתלמידות ניסו לחשוב מה ההבדל בין השימוש שנעשה בהם במסגרת השיר הזה, לעומת במסגרת ההרצאה [...המקוצרת...] של גיימן. מה שמופיע בסוגריים המרובעים, הן הציעו, הוא מישור קיום אחר מזה שבשורות הרגילות, שמאפשר את התנועה שיש בשיר בין "אני" ובין "זולתך".
אחרי ההפסקה ולמרות הטורטיות, התלמידות חזרו לכיתה מרוטות ושפופות. חסתי עליהן; במקום לקרוא את ״הערות קצרות על אמנות ושיטת סידור ספרים״ מאת ז׳ורז׳ פרק, עשינו תרגיל כתיבה. לפני שהוא נזנח לגמרי, כן הספקתי להציג קצת את פרק עצמו ואת סוג המשחקיות שהוא וחבורת אוליפו הפעילו בכתיבה. במטרה ליצור מרחב כתיבה משחקי וקצת פחות כבד ראש, ניסינו לחשוב יחד על תרגיל כתיבה שיעניין אותן לעשות עם חומר הגלם שביקשתי שיביאו לשיעור: צילום של עמוד בודד מתוך ספר מקרי שנתקלו בו השבוע. עלו כמה רעיונות אבל מהוססים משהו, ולכן ברוב קולות נבחרה הצעתי שלי: כל תלמידה בחרה משפט מתוך העמוד שלה. נשבר להן הלב כשאילצתי אותן להחליף ביניהן את המשפטים, ולכתוב "משהו" מתוך / בהמשך / בהשראת המשפט שקיבלו. חלק מהבנות התביישו וסירבו לקרוא בקול את מה שיצא, אבל רימון ולייל האמיצות הראו לכולנו איך גם בפסקה אחת קצרה, שנכתבה בלי יותר מדי רצינות וחרדה, תוך הצתה ספונטנית של הדמיון, יכול להיברא משהו מעניין, מסקרן, עשיר וקיים לגמרי.
פילוסופיה (שי זילבר) - הפער שנוצר בין השיעור המתוכנן לשיעור בפועל הוא פער בחומר שרציתי להספיק, אבל הרעיונות שמילאו את הפער הזה; השערות בדבר השיקולים שעמדו מאחורי סברותיהם של הפילוסופים הקדם סוקרטים, ההנחות שלהם, ההבנה של השאלה שהנחתה אותם, הדיון על חופש הרצון (איך התגלגלנו לדבר עליו - פחות מ-12 שעות אחרי השיעור ואני כבר לא מצליח לשחזר), שווים כל רגע.
מחזור ו' (י')
הכיתה המשולבת (פילוסופיה וספרות) – ד"ר חן שטרס ואילן בר דוד:
האם לאדם שעובד בתוך מערכת גדולה וכפוף לחוקיה יש חופש להפעיל שיקול דעת ולהגמיש את החוקים במקרים מסוימים? עם השאלה הזאת פתחנו את שיעורנו השלישי, מגובים בסיפור מתח של אילן על שומר שומר-חוק שלא נתן לו להיכנס לאוניברסיטה ניו יורקית מהוללת, ללא תג הכנס שלו.
התלמידים.ות השתתפו בדיון בהתלהבות ובדעתנות וגילינו שרובם נטו לתמוך בשומר משיקולים שונים (יש לשמור על החוקים בכל מקרה, סכנת פיטורים ובאופן לא בלתי צפוי - פיגוע אפשרי שאילן היה עשוי לזמום). מהסוגייה היומיומית הזאת פנינו למבוא קצר על יוון הקלאסית, כולל אימון קצר בקריאת ציר זמן של לפנה״ס ומשם לסרטון של הפרופ׳ לפילוסופיה יוסף אגסי על סוקרטס (ועל אופיו הצנוע והחביב ביותר של אלברט איינשטיין לעומת ניוטון היהיר). אחרי ההפסקה וקריאה של מבוא קצר של בריאן מגי על סוקרטס ואפלטון ותיאור הכוחות הנגדיים של הסופיסטים והקדם-סוקרטיים, התחלנו (סוף סוף!) לקרוא באפולוגיה של סוקרטס, לאחר בהלה קצרה מאורך הטקסט. דיברנו על רטוריקת הדיאלוג הסוקרטית והאפקט שלה, על אירוניה, ועל טענתו הפרובוקטיבית של סוקרטס שלעומת הפוליטיקאי והמשורר הוא ״יודע שאינו יודע״ ולכן, אולי לא חכם באופן כללי, אך חכם מהם בעניין זה. מתברר שהאנטגוניזם שעורר סוקרטס בקרב המקטרגים הראשונים והאחרונים עומד במבחן הזמן! כמה וכמה מהתלמידים.ות מצאו את סוקרטס מתנשא, מפגין צניעות מזויפת, ובגדול - די מעצבן. בשיעור הבא נמשיך עם האפולוגיה ועם גישתו של סוקרטס כלפי ידיעה ואמת ונקווה להצליח לחבב עליהם קצת יותר את סוקרטס.
Comments