אוניברסיטת בן גוריון 02.04.2025

שבוע 22 בבית החינוך למדעי הרוח לתלמידי תיכון באוניברסיטת בן גוריון.

כיתה י' – עדי חבין ותמר חנה נקש רות:

בחלק הראשון המשכנו איתי (עדי) בסבב קריאה של הטקסטים שכתבו התלמידות במסגרת כתיבת המסה, ובמטר השאלות. חזרתי והדגשתי כמה כללים, גם לגבי חשיבותה של המשימה בשנת הלימודים שלנו, וגם לגבי צורת העבודה בפועל. קיוויתי שההיצמדות לכללים ה״נוקשים״ תאפשר לתלמידות בסופו של דבר את החופש להתבטא, לקרוא ולשאול, וקצת תנטרל מתחים שחשנו בהם, תמר ואני, בשיעור הקודם. קיבלתי את הרושם שהתלמידות קצת יותר התרגלו למשימה, אולי כבר קיבלו אותה על עצמן, וכתוצאה מזה, נדמה לי, היה גם המתקשות מצאו דרך להתבטא. גם הפעם הטקסטים היו יפים ומעניינים, נבעו ממה שעשה רושם כעניין ספציפי שיש בו גם אופק כללי. השאלות שהן שאלו זו את זו היו גם כן טובות ומעניינות. ארצה לבקש מהן להמשיך לעבוד על הטקסט, באופן כזה או אחר, גם במהלך החופשה. בחלק השני (תמר) שוחחנו הרבה וקראנו מעט. שוב נהניתי ממה שלדעתי הוא "תופעת לוואי" של הסבב המוצלח ומטר השאלות; הפעם הרגשתי במיוחד אווירה פתוחה ודברנית. דיברנו על מה הם מצבים נפשיים בשונה ממצבים גופניים. בעקבות סיפור שסיפרתי לפני כמה שבועות ניסינו להמציא הסבר קוהרנטי שלא פונה למצבי נפש בשביל התרחשויות כמו תיקן שרץ לחושך כשמדליקים עליו אור (המילה "בורח", למשל, לא מוזמנת להשתתף). אחרי זה ניסינו למצוא כזה בשביל כלב שמכשכש בזנב. זה היה קשה, אבל למה? ומה בעצם גורם לנו להיות בטוחים שיש לדברים מצבים נפשיים? במהלך הדיון על השאלה עלו שלל מושגים אינפורמטיביים כמו קוהרנטיות בשונה מאמיתות או נכונות, התער של אוקהם ואינטרנציונלית. חשבנו על תשובה שאפשר להוציא מאריסטו לפיה פעולות של קליטת נוטריינטים וחשיבה הם במובן חשוב על רצף אחד של היפעלויות נפש, כך שיש איזשהו מובן שבו מצבים שאנחנו ניטה לקרוא להם גופניים וכאלה שניטה לסווג כנפשיים הם אותו סוג של דבר בשביל אריסטו. ובכל זאת, לא כל הנפשות ניחנו בכל כושרי הנפש, וברור שאריסטו מייחד את האדם כ"חיה רציונאלית". בכל זאת הדגשתי את רכיב ה"חיה". אחר כך שבנו אל דקארט. השתמשנו בקטעים מההיגיון השני כדי להיזכר בטיעון החלום וטיעון השד המתעתע, במטרות שדקארט מציב לעצמו והסטנדרט המנחה את ניסיונו להשיגן, בהבדלים בין הגישה שלו לחקר הפילוסופי לגישה של אריסטו ועל האופן בו דקארט מתייחס למושג של חיה רציונאלית ("בעל חיים תבוני" בתרגום של מנור). בהמשך נדבר על הדואליזם של דקארט אז בשלב זה היה לי חשוב להדגיש מה דקארט מצליח להוכיח ספציפית בשלב הזה. דיברנו על כך שפעולות מנטאליות כמו "לחשוב על" יכולות להתקיים בין אינדיבידואל לבין דבר שלא קיים (למשל "דקארט מלטף את הגרוק" מחייב שקיימת גרוק, בשונה מ"דקארט חושב על הגרוק"). חשבנו על הטיעון "דקארט חושב על הגרוק, לכן, הגרוק קיים" וכמה תלמידים.ות התעקשו שההנחה אכן מחייבת קיום של הגרוק אבל ביקשו לעדן אותה: הגרוק קיים באיזשהו מובן, למשל קיום בתור רעיון. גם דקארט מבצע פעולה דומה כשהוא מנפה את הדברים שאל לו לכלול באותו "אני" שקיומו מתבסס בקוגיטו. בשלב הזה אריסטו ודקארט מתרחקים עוד קצת בגישתם לשאלה של היחסים בין הגוף והנפש: בדיון האריסטוטלי לחשוב על דבר שחושב זה לחשוב על דבר שממומש בגוף. בשלב הזה הם גם קרובים מאוד: שניהם אומרים שמהותי לתשובה על השאלה מה הוא אדם שהוא דבר חושב. נמשיך לדון מהצד השני של החופשה.

כיתה יא' – יעל איזנברג ונוריאל פריגל:

(נוריאל) - לאחר שסיימנו את סדרת השיעורים על הדאונטולוגיה והתועלתיות, המשכנו בקו הרצף הרעיוני שנתווה, ובנקודה זו אל זכויות-זכויות אדם. המבנה הזה יכוון אותנו אל פסגת ההר, נושא ההפלות, אך  גם לניטשה וקאמי שלאחר מכן. זהו נושא מרתק, מעלה המון שאלות ותהיות, ספקות, תובנות והכרת הטוב ביחס לחברה החופשית המודרנית על גווניה. לשמחתי הרבה, העניין והדיונים מסדרת השיעורים הקודמת המשיכו גם בשיעור זה.

התחלנו ברקע על התקופה שבו התחיל שיח הזכויות, הנאורות. דיברנו על נקודת המפנה לעבר האינדיבידואל שערכו הוגי ומדענים של תקופה זו, כאשר בין החלוצים הם בייקון ודקארט. ביקשתי להעביר את התובנה כמה כל השיח הזו של אינדיבידואליות והסתכלות על האדם כאינדיבידואל המנותק מהחברה והסביבה ובחינתו בפני עצמו היא בקושי פסיק. כל כמה זמן אני דואג לומר זאת לכיתה" לפני 300-400 שנה לאף אחד לא היה איכפת מהאינדיבידואליות והמימוש העצמי שלכן". ציינו את ההשפעה הדתית לטובה על נקודת המפנה הכביכול חילונית שביקשה להשתמש בתבונה ובשכל כפתרון לכל הבעיות המדעיות, החברתיות המדיניות והמוסריות. מיותר לציין, הפרויקט נכשל בהשגת היעד הזה. נו אז מה, הרבה הושג בדרך. זה לא משחק סכום 0, גם 50 או 60 או 80 אחוז שהושגו מהיעד, הם דבר בעל ערך שלא יסולא בפז; אנחנו חיים את זה.

עברנו למאפייני הכלליים של זכויות: הענקת שריון מוסרי, אוניברסאליות, פלורליזם וקדימות. גם ציינו מה אפשרויות המקור לזכויות: הדת/האל, המסגרת המדינתית/החוק, הדיון האתי-רציונאלי, רציונאליות-סבירות.

התקדמנו להוגו גרוטיוס, המשפט ההולנדי שלמעשה טבע את מושגי הזכויות כדרך להגן על מדינתו שבזמנו הייתה במעמד חלש והותקפה, הזכויות באו לשריין את מעמדה של המדינה ואזרחיה ביחס לתוקפים. גרוטיוס הניח שיש צדק טבעי, ככל חוקי הטבע ושהאדם מטבע הוא יצור חברת, לפיכך ישנן זכויות מוחלטות הנגזרות משתי הנחות אלו.

חלק משמעותי של השיעור (ועד סופו), התמקד בתומס הובס, הצגתי את חשיבותו, את רב גוניות ההגותית, החלוציות שלו בכל הקשור לזכויות, ליברליזם, האמנה החברתית והשאלה מה תפקיד המדינה ומה סמכותה. תפיסת העולם הפסימית על טבע האדם והטבע עצמו, דרך תיאור המצב הטבעי שהובס מתאר די עצבנה או דיכאה את הכיתה, אבל הטיעונים של הובס די חזקים ולא קל להתמודד איתם. לפני היווצרות המדינה, אדם נולד לטבע אכזר וקמצן במשאבים ושוויון רק יוביל לשפיכות דמים. האדם במהותו הוא אגו, ומכל הסלט הזה כל שיש הוא מלחמת כל בכל. בני אדם מעדיפים לא להפסיד מאשר לנצח שהרי יעדם הוא תמיד השימור העצמי (הצגנו את דילמת האסיר האלמותית שהובס הציג לעולם), ולמרות הזכות הטבעית היחידה שיש להם שהיא החירות, הם כורתים אמנה ביניהם ומוסרים את חירותם תמורת ביטחון למדינה/הריבון. היה ברור לי שהרבה מן הכיתה לא יאהבו זאת, ועדיין צריך להתמודד עם מה שהובס מתאר וטוען.

הדיונים כרגיל הלכו בין היתר לתפקידה של המדינה, קדושת/אי קדושת המדינה, מה הן זכויות? (ותלמיד הבחין יפה, שזכות היא למעשה תמיד חובה), האם יש פשר לאינדיבידואל ללא המדינה? מי יגן עליו?

זו רק ההתחלה, ושמחתי לקבל פידבק מאחת התלמידות שהיא אהבה את השיעור ונושא הזכויות מרתק אותה. גם אני אהבתי את השיעור ומרותק מהנושא. 

(יעל) - התלבטתי איך לסכם את הקריאה ב"מקבת", כי השיעור האחרון על המחזה היה די עייף. נוצר פער גדול בכיתה בין תלמידות הפלג החנוני, שמפגינות בקיאות מרשימה בפרטי מחזה, מנסחות מחשבות מורכבות עליו ואף ביקשו לא לוותר על עבודה מסכמת, לבין תלמידים שבמקרה הטוב נהנו אך עייפו מהמחזה, ובמקרה הפחות טוב פספסו שיעורים ולא השלימו... לאור פערי הבקיאות והמוטיבציה הבנתי שצריך לחשוב על משימה מספיק גמישה ומספיק כיפית כדי שכולן יוכלו וירצו להשתתף, ושלפתי מהזיכרון משימת כתיבה יצירתית - בסגנון התרגילים שהכיתה אהבה בשנה שעברה והשנה לא ממש הספקנו להגיע אליהם: לכתוב סיפור ילדים בהשראת מקבת. הוספתי למשימה סיבוך נוסף: כל תלמיד/ה שלפה ממצנפת מכשפות פתק עם ציטוט מפורסם מהמחזה, שעליה לשלב אותו בסיפור.

התלמידים ניגשו למשימה בהתלהבות וחזרו לכיתה אחרי חצי שעה עם טקסטים פשוט נפלאים. אלין כתבה על ילד רדוף אשמה שמרגיש שלא ישן יותר לעולם, ואוראל שיר על שלוש מכשפות שהקראתו תובלה בהבהלת הקהל עם ג'וק מפלסטיק. איתי כתב על שני פעוטות שחלמו שהובטחה להם מלוכה, ועל הפתרון המקורי של הגננת, ש"ענתה תשובה עם צליל מוזר: / 'אתה תשלוט מחר, ואתה מחר ועוד מחר, / ואתה, מחר ועוד מחר ועוד מחר'״ - נהדר! ליאור, הבקיאה להפליא במחזה, כתבה דרמת גן ילדים שהכילה שפע רמזים נסתרים לזעירים שבפרטים, ונועה כתבה על חברות בין שני עכברים - אחד שאפתן כמקבת, והשני פייסן ומצפוני כבנקו. זהר כתבה עוד פרק בעלילות ליבילוזה קורטוזה – ילדה בעלת לב מכושף שנולדה בתרגיל כתיבה בעקבות "האף" והיום זכתה לצאת לעוד הרפתקה יערית, אולי באותו יער שבו משוטטים שני האחים הזאבים שונאי האדם שעליהם כתבה שובל, ובו ממוקם גם הבית-החי מהשיר מעורר האימה של מאיה. לצד האופל היערי היה לנו גם קצת אופל משרדי בסיפור של אורה, שהותקלה עם הציטוט הקשה ביותר לשילוב: "בואו, רוחות הממונים על מזימות קטלניות, החליפו את מיני" - ועשתה ממנו מטעמים. סיימנו עם שיר עצוב של עופרי, שבו הופיע מקבת ככלב רעב, ושיר שמח של רומי ונועה, שבו האהבה ניצחה בסוף.

כיתה יב' – אור פיינר ואילן בר דוד:

(אילן) - בפתיחת השיעור זכינו לביקור מעינת ומור. מור הציגה עצמה וברכת שלום בפיה, ועינת שכל נתיבותיה שלום ונועם ממילא, פתחה דיון קצר על נושא ארוך הקשור לדרך רוח. התלמידות הביעו דעות מגובשות למדי שוודאי יהוו צידה להחלטות פנימיות.

לאחר מכן שני ואופק לימדו אותנו על דקארט וטיילור. המצגת של שני על דקארט הייתה משעשעת ויצירתית – בדגש על דמותו הנבחרת של דקארט עם הפאה. המצגת הייתה תמציתית עם אלמנטים של קומיקס, ובסופה קיבלנו תרגיל כתיבה.

אופק ניסתה להסביר לנו בלי מצגת מהו דטרמיניזם מתוך הפרק "חופש ודטרמיניזם" לטיילור. הפרק הזה של טיילור מנסה לעזור לנו להבין האם יש לנו כבני אדם חופש רצון או שכל מעשינו נקבעים על ידי סיבות חיצוניות (פיזיקליות וגנטיות למשל), מה שמוביל אותנו לשאלת האחריות המוסרית שלנו. טיילור מתאר את המתח הזה בצורה יפה ומורכבת מבלי לוותר על הרעיון הדטרמיניסטי מחד ומבלי להתעלם מהתחושה המיידית שלנו שאנו שולטים בפעולותינו ובהחלטותינו מאידך. בין לבין אופק גילתה לנו שהיא מעריצה את אריאנה גרנדה (זמרת ושחקנית ששוב לא הכרתי וננזפתי כאיש מנותק. ניסיתי להציל את כבודי בהפניה למוזיקת אינדי אך זה לא התקבל בברכה). גם סשה הכינה לנו מצגת מושקעת על משל המערה לאפלטון. היא נגעה בהיבט האפיסטמולוגי לצד זה החינוכי, ונתנה לנו מעט רקע על תורת האידיאות. היה מלא בכל טוב, ולקינוח רצו לעזור לי להבין מי היא אריאנה. השיעור הסתיים כשברקע צלילי שיר אהבה של אריאנה.

(אור) - הנוכחות המלאה כמעט (סוף סוף!) אפשרה לנו לחזור להתאסף מול מדורת המסות, ולכך הוקדש שיעור הספרות האחרון. התלמידות האחרונות בסבב חלקו עם הכיתה את המסות שכתבו, זכו לשאלות סקרניות וקשובות וקיבלו גם מטר שאלות ממני כמשוב בכתב. הן כמו האחרות ייגשו עתה לעבד את המסה ולהציע טיוטה שניה, שמצרפת אליה התייחסות לכמה שאלות שיבחרו בהן. למעשה, היה זה שיעור הספרות האחרון. לאחר החג נצלול אל הכנה למתכונת ולבגרות, ואחרי אלו - אל סיכום השנה כולה.